אני מודעת לחוסר האחריות של אחי, אבל לא ציפיתי שיבצע מעשה כזה. הוא השאיר את בנו בן החמש אצל הורינו הקשישים, בטענה שיש לו עכשיו חיים חדשים. הסיבה להתנהגות הזאת היא שאשתו החדשה מסרבת לקבל את הילד מנישואיו הקודמים.
כשאשתו הראשונה של אחי נפטרה, הוא היה בן עשרים וחמש, כולנו אהבנו והערכנו אותה מאוד. היא הייתה אישה טובת לב ודואגת, והשפיעה רבות על חייו של הצעיר דניאל. לאחר מותה, אחי נשאר לבד עם האחריות לגידול בנם. הוריי ואני תמיד עזרנו לו, כי ברור היה לנו שזה קשה עבורו להתמודד לבד. אני הייתי אוספת את הילד מהגן, ואמא שלי דאגה לו בסופי השבוע. כולנו הבנו שאחי צריך לבנות לעצמו חיים חדשים.
לכן, עמדנו תמיד לצידו ועזרנו בכל מה שיכולנו. בשנה הראשונה, אחי הקדיש תשומת לב רבה לבנו ולקח חלק מרכזי בהשכלתו ובחינוכו. אמא ואני טיפלנו בעבודות הבית ובישלנו, לפי לוח הזמנים העמוס שלו. לאחר שנה, אחי סיפר לנו שמצא חברה חדשה והוא מתכנן להתחתן איתה. הוא הבהיר שהם מכירים היטב ולא רוצים להמתין. לצערנו, הסתבר שהיא אינה מעוניינת לגדל את דניאל. אחרי החתונה, הנכד שלי התחיל להיות אצלנו לעיתים תכופות יותר. הבנו שהם צריכים זמן להסתגל לחיים החדשים, לכן התייחסנו לכך ברוגע.
עם הזמן, נעשה ברור שדניאל חי למעשה בבית הוריי, ואחי הודה שאשתו החדשה מתנגדת לנוכחות הילד. הוא מסר לנו זאת בגישה מזלזלת, כאילו זה מובן מאליו שהילד יישאר עם הסבים, בזמן שהוא מתמקד בעצמו. הוריי המשיכו להצדיק את התנהגותו, אבל אני מסרבת לקבל את המצב הזה במיוחד בהתחשב בגילם ובבעיות הבריאות שלהם. לא מצליחה להבין איך יכול אחי לנטוש את בנו ולהטיל כזה עומס על ההורים המבוגרים שלנו. אני עדיין תוהה למה לא סיפר לנו מראש על העמדתה של אשתו בנוגע לילד לפני הנישואין.
כשדיברתי עם אחי על כך, הוא ניסה להסביר שזה לא אשמתו כי אשתו לא מסתדרת עם הילד. הוא הבטיח שיופיע לעיתים קרובות יותר ושהמצב ישתפר עם הזמן, אך מבחינתי ההתנהגות שלו בלתי נסבלת. איני מעוניינת להמשיך לשמור על קשר איתו, ואם הוא ימשיך כך, אפעל לשלול ממנו את הזכויות כהורה. אפילו עלתה בי המחשבה לאמץ את דניאל בעצמי, כי קשה לי לראות אותו סובל בגלל חוסר האחריות של אביו.
