אחי היה נשוי חמש שנים, אבל אף פעם לא פגשנו את אשתו. יום אחד הוא הודיע לי שהם יבואו אליי לשני לילות. הם הגיעו – ואני לא הצלחתי לסבול את האישה הזאת

אחי, איתן, אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטה, עבר לעבוד בתל אביב, רחוק מירושלים שבה גדלנו. התוכנית שלו הייתה להישאר שם שנה, לחסוך כמה שקלים ולחזור לירושלים כדי לקנות דירה משלו. אבל הגורל צחק לנו. הוא פגש שם מישהי, והם החליטו להתחתן. אחי נשאר בתל אביב. אף אחד במשפחה שלי לא הכיר את אשתו. בדיוק בתקופה של החתונה הייתי בחודש התשיעי להיריון, בציפייה ללידה בכל רגע, אז קבענו שבאופן חד משמעי אני לא יכולה לבוא לחופה. אבא שלי לא הצליח לקבל חופשה מהעבודה, אז רק אימא שלי הייתה שם. לא נוצרו בינה לבין הגיסה שלי קשרים מיוחדים, רק הכירות פשוטה. הם טסו לירח דבש, ואימא חזרה אחרי כמה ימים בודדים לירושלים. היא סיפרה שהכלה נאה, עם חיוך מתוק ואישיות נעימה. חלפו כמה שנים ולא זכינו לפגוש את גיסתי אף פעם.
השנה, פתאום בישר לנו אחי שהחליט לערוך מסע ברחבי הארץ. בהתחלה הוא ואשתו אמורים לבקר אצלנו. אחר כך ייסעו לחתונה של חבר מהצבא של אחי, ימשיכו למפגש מחזור, ואז יפגשו את ההורים באילת, ורק אז יחזרו לתל אביב. אצלנו היו אמורים לבלות יומיים בלבד. לא ראיתי בכך בעיה. אמנם הדירה שלנו קטנטנה שני חדרים בירושלים אבל יש לנו צריף קיץ של ההורים של בעלי במושב ליד. חמתי הסכימה שנשהה שם. אמנם לא עבר שיפוץ כבר כמה שנים, אבל התנאים לגמרי סבירים. הייתי ביום טוב, מתרגשת לקראת הביקור.
הם הגיעו ומרגע זה הכול השתנה. אחי הציג אותי בפני גיסתי, ומהשנייה הראשונה התחילה לרטון: שחם לה, שהנסיעה הייתה רועשת ומעייפת, שהכול צפוף. כשהגענו לצריף, העפתי בהם סיור והראיתי להם את המקלחת והשירותים. היא הסתכלה עליהם כאילו נשקה לה קבצנית ברחוב. משכה את איתן הצידה, דיברה איתו בלחש, ולאחר מכן אחי ביקש מבעלי שייקח אותם לעיר. גיסתי אמרה שהיא לא מתכוונת להתקלח בצריף הזה. נסעו איתם אלינו לבית, היא התקלחה, עשתה איפור, ורק אז חזרה. ואז, כשהצענו אוכל, היא לא הסכימה לאכול כלום על אף שהתכוננו והשקענו כמיטב יכולתנו. היה שם גלוטן, שמן, ומה לא. בסוף אכלה רק ירקות, וגם עליהם הביטה בחשד. את החדר שהכנו לזוג היא סירבה לחלוטין לקבל, ובסוף שוב נסענו כולנו לעיר, לדירתנו הקטנה והצפופה.
ביום למחרת, כשיצאנו להסתובב בירושלים, היא הייתה חסרת סבלנות אפילו יותר מהבן שלי בן השלוש. או שחם מדי, או שכפכפים לוחצים לה, או שמשעמם לה. לא אשכח עד כמה שמחתי כשנפנפתי להם לשלום. אני באמת לא מבינה איך אחי מצליח להחזיק מעמד עם מישהי כל כך קשה, ולי היא הצליחה להרוס יומיים שלמים בפרק זמן קצר כל כך.