אחי היה ילד ביישן מאז ומתמיד, עוד כשהיינו קטנים בירושלים של פעם. השנים חלפו, והוא לא השתנה כלל. בבית הספר כמעט שלא רכש חברים, למרות שהיה בחור טוב בשם דביר. בגלל האופי הסגור שלו, אחי אפילו לא הצליח להכיר בנות בדרך טבעית. גם באוניברסיטה, הקבוצה שלו כללה רק בנים. הבחורה שהוא חיבב הלכה לבסוף עם בחור אחר, כי דביר לא לקח החלטה בזמן. למרות שהיה בודד בכל הקשור ליחסים אישיים, בעולם העבודה דווקא הצליח לא רע.
אחרי שסיים את לימודיו, דביר מצא עבודה טובה, רכש דירה משלו בשקלים, והתחיל לעזור למשפחה. השנים התקדמו, אבל אישה מתאימה הוא עדיין לא מצא. אפילו ניסיתי להכיר לו חברות משלי, אך לשווא. כולן אמרו שאין על מה לדבר איתו, למרות שהוא בן אדם ישר ונחמד. אבל לבסוף הגיעה מישהי שהצליחה לכבוש את ליבו. דביר פשוט קרן מאושר, ממש כאילו מצא אוצר.
לעצמי החלטתי שעדיף להיות לבד מאשר במערכת יחסים כזו. החברה החדשה שלו, עדן, עובדת כמוכרת בחנות ברחוב דיזנגוף ויש לה שני ילדים מנישואין קודמים. אין לה השכלה גבוהה, ואינה מחזיקה דירה משל עצמה בתל אביב הרבה. איני מבינה מה דביר מצא בה. כאשר הציג אותה להורינו, אמא כמעט והתעלפה, ואחר כך ביקשה ממנה בעדינות ללכת. ליבי נחמץ למראה אחי. הוא היה לבד שנים כה רבות, וכשסוף סוף מצא מישהי לטעמי, היא לא ראויה לו. דביר מסרב להקשיב לאמא ולאבא. האהבה עיוורת. אני רק מתפללת שיתפכח במהרה ויעזוב אותה.
איך אצליח לשכנע אותו?
