לא דמיינתי לעצמי אי פעם שמשפחתי תפגע בי ככה, תנצֵל את האמון שלי ותשאיר אותי ללא שקל. בדירת שלושה חדרים שלנו, אמא, אחותי ואני היינו כל אחת בעלת שליש מהמקום. סבתא שלנו, שגם לה הייתה דירת חדר וחצי בתל אביב, הבטיחה לערוך צוואה ולהוריש לי וללאה, אחותי, מחצית לכל אחת מהדירה שלה. התכנון היה שנחליט בינינו מי תגור שם או שנמכור אותה ונחלק את ההכנסות בשווה. באותה תקופה, לאה עברה לגור אצל אמא בעקבות הריון לא מתוכנן, ואני חייתי בירושלים כדי ללמוד באוניברסיטה.
בסוף, לאה ובני משפחתה השתלטו על החדר הגדול, כשאמא עברה לחדר הקטן. בזמן ביקורי, חלקתי עם אמא את אותו חדר, אבל היה לי ברור שלא אוכל להישאר שם אחרי שאסיים את התואר, בגלל הגיס החדש. אמא, שרצתה לשמור על יחסים טובים עם בעלה של לאה, ביקשה ממני לא ליצור ריבים. שיתפתי את הדאגות שלי עם סבתא, והיא הציעה פתרון: שאתן ללאה את החלק שלי בדירה בשלושה חדרים, ובתמורה היא תשנה את הצוואה כך שאקבל את הדירה הקטנה להנאתי. סיפרתי למאיה, אמא, וגם ללאה על ההצעה, אבל לאה רק חייכה בזלזול, אמרה לי שעדיף שאלך לעורך דין כי היא בטוחה בעצמה שתזכה.
לבסוף חתמתי על כתב ויתור, אך למרבה הצער, סבתא לא הספיקה לעדכן את הצוואה. הבריאות שלה הידרדרה והלכה לעולמה לפני ששינתה את המסמכים. כך, לאה ירשה את מלוא דירת שלושת החדרים, וגם חצי מהדירה הקטנה בה כבר התגוררה. ניסיתי לבקש תמיכה מאמא, אבל היא בחרה בצד של אחותי, למרות ההסכמות הברורות שהיה להן במסמכים. היא אמרה לי, מבלי להביט בעיניים, שבסוף כולנו גרים תחת אותה קורת גג ולא צריך לריב.
בדירה של לאה, אמא עכשיו עובדת כמטפלת ועוזרת בית. כל עוד היא יכולה לעזור ולחלוק את הפנסיה שלה, יש לה מקום שם. אני פשוט חוששת מה יקרה כשהיא כבר לא תוכל לתרום. כיוון שאין לי עוד קרובי משפחה קרובים, אין לי יותר מה להשאיר אותי בעיר הזו. לאה ואמא הן צוות מגובש, ואני בחרתי להתנתק מהן, כי המעשים שלהן שברו אותי מבפנים.
