אני ואחותי נועה תמיד היינו בתחרות מתמדת בינינו, והיא ניסתה כל הזמן להיות הראשונה בכל דבר. היא התחתנה לפניי, וההורים שלנו לא חסכו בהוצאות בחתונה שלה השקיעו בה מכל הלב, עם שפע של פאר והדר. אני, לעומת זאת, נאלצתי להסתפק בחתונה צנועה בהרבה, בגלל מצוקה כלכלית. הם טענו שכל הכסף הלך לחתונה של נועה, ואין להם איך לעזור לי.
נועה חיה חיי נוחות עם שני הילדים שלה, נשארת בבית או מתפנקת במכוני יופי, כי בעלה דאג לה לכל מחסורה. אני ובעלי העתיק עמנו דירה לסבתא שלו, כדי להימנע ממשכנתא וחובות כבדים. במקום זאת, לקחנו את כל המרץ שלנו ופתחנו חנות קטנה, השקענו את כל זמננו ומרצנו בפיתוח העסק.
בסופו של דבר, הצלחנו והחנות שגשגה. עם הזמן, נועה ובעלה התגרשו. אמא שלי ביקשה ממני שאציע לנועה עבודה אצלנו בחנות, כי היא הפכה לאם חד-הורית. ידעתי שהסיבה האמיתית לגירושים היא הבגידה של נועה בבעלה. כשהיא פנתה אליי, ניסתה להתמקח לגבי התנאים בעבודה, מתוך מחשבה שמגיע לה משהו מיוחד.
היא הציעה שאקח אותה לעבודה למרות שאין לה שום ניסיון בתחום, ונתנה לי מספר בשקלים שלדעתה מגיע לה, בלי שממש תצטרך לעשות משהו. נדהמתי מהחוצפה שלה וסירבתי בפירוש. לא רציתי להעסיק אותה ולהפוך לבת ערובה לדרישות הבלתי פוסקות שלה ולמצבי הרוח המשתנים שלה, בדיוק כפי שעשתה עם בעלה. עמדתי על שלי ואמרתי לה שבתכל’ס כדאי לה לחפש את דרכה במקום אחר, כי אני לא מעוניינת שינצלו אותי שוב.
