אושר מר
מה לא בסדר לך עם הבחורה הזו? בחורה טובה, צנועה, נקייה, לומדת. אוהבת אותך, אמרה רבקה מאיר לשלום, מבטה מלא דאגה.
אמא, תני לי לטפל בזה… חתך שלום וסיים את השיחה באחת.
רבקה יצאה מחדרו, ליבה כבד עליה.
״הוא כבר יטפל… כמה נשים עבר… עוד מעט ארבעים ועדיין לבד. עוד מעט אף אחת לא תישאר… תמיד לו זה לא מתאים, זו לא מתאימה…” ניסתה להבין בליבה, נאנחת עמוקות.
שלום, בוא לאכול, קראה אליו רבקה מהמטבח.
שלום נכנס במהירות, התנפל על הצלחת עם קוסקוס שאמא הכינה, החמימות של הבית עוטפת אותו.
תודה אמא, כמו תמיד זה טעים.
עדיף שהיית אומר את זה לאשתך, לא לי, לא הצליחה רבקה להרפות.
די כבר, אמא… שתה את התה והתכונן לקום.
רגע, בני, תישאר. אני נזכרתי במשהו. פעם הלכתי למכשפה. היא הסתכלה עליי ואמרה:
לבן שלך יהיה אושר מר.
אמא, אל תאמיני לשטויות האלה, חייך שלום בתשובה.
…לאורך השנים הכיר נשים. חלקן אהב, חלקן פחות.
…רונית הייתה חכמה, רהוטה, וידעה לתת עצות טובות לשלום שהיה מבוגר ממנה בתשע שנים. בתחילה אהב להקשיב לה, אך אחר כך הפכה עבורו לידידה בלבד. הכל התמסמס. נפרדו.
לנועה היה בן בן שמונה. שלום לא הצליח להתחבר אליו, אף שלכאורה אהב את נועה. יפה הייתה, אך בעלת מזג סוער. לא הסתדרו יחד. בכל ויכוח מתנות, פיוסים, וחזרה לריב. תמיד היה חסר משהו שקט, יציבות.
אסתר הייתה מושלמת. אידיאל של אשה.
שלום כבר כמעט התחתן עמה. נראתה נכונה, טהורה. הכל אצלה מדויק. ממש “כפפות לבנות”. אפילו עבר לגור אצלה. רצה ילדים, לכל הפחות שניים.
אבל…
חזר יום אחד הביתה מנסיעת עבודה, ומצא את אסתר במיטה עם חבר מהתיכון. קלאסי…
שלום חזר הביתה לאמא. החליט שדי לו מרומנטיקה.
אהיה בודד. זאת המשפחה הכי חזקה אדם אחד לבד, אמר במרירות.
רבקה הנידה בראשה ודאגה:
מה, לעולם לא תמצא את הזיווג בני…
אבל הגורל מצא אותו. דווקא כשהכי לא ציפה.
נסע שלום שוב לנסיעת עבודה. ברכבת, הוא התיישב בתא שלו, על מדף תחתון. נכנסה אישה:
בחור יקר, תסכים להתחלף איתי? אני צריכה את המיטה התחתונה, בבקשה.
אין בעיה, ענה מיד.
הסתכל בה לא משהו יוצא דופן, אבל הלב החסיר פעימה; ״אולי זו היא, אולי הגורל?״
טיפס על המדף העליון, עצם עיניו ונרדם.
איזה מזל שהתעוררת, חייכה האישה, בוא, תשב, תאכל משהו.
שלום ירד וישבו לשוחח.
תמר, הציגה עצמה.
שלום, נעים מאוד, תמר.
שוחחו כל הלילה. שלום הרגיש חופשי, בטוח. אפילו לא ניסה להרשים אותה, היה פשוט הוא. הרגיש כמי שמכיר אותה כל חייו.
החליפו מספרים ליתר ביטחון.
חלפו שבועיים, ושלום הרגיש שלא יכול בלעדיה. ואז התחיל מפגשים, נשיקות, הבטחות…
שלום לא הבין איך חי בלעדיה ארבעים שנה.
עם נשים לפני, תמיד הרגיש שהוא יכול לנתק ברגע. עם תמר לא יודע גבול.
רצה להתמסר כל כולו לחיים איתה.
תמר קיבלה אותו באהבה, דאגה, הבנה.
אחרי שלושה חודשים, הציע לה שלום נישואין.
שלום, אני מבוגרת ממך בשבע שנים, יש לי שלושה ילדים, אנחנו גרים בדירה קטנה. תמר לא ידעה לשקר.
אל תדאגי, תמר, אני יודע הכל. גם את הילדים שלך פגשתי. תבואו לגור איתי. הכל סגור.
אני אוהב כל חלק בך. את האישה האחרונה והיחידה שלי, נשק לה על שפתיה.
טוב, שלום, ננסה, תמר הסמיקה.
לא ננסה, תמר. פשוט נהיה יחד לתמיד, אחז בידיה. שמעת? לתמיד.
רבקה מאיר, כששמעה על התכניות, רק נדה בראשה ולחשה:
הנה, מה שבחר לעצמו… הכי פשוטה שאפשר…
…תשעה חודשים אחרי, נולדה להם ילדת שמש.
שלום שמח ודאג לתמר, שלא תקרוס.
ילדת שמש זה לא קל.
…היום הבת של שלום ותמר בת שמונה, וכל המשפחה אוהבת אותה עד כלות.
שלום מעריץ את תמר.
אושר מר.







