יוסף גרינברג צפה באורי ברגישות כזו שהוא אפילו לא הרגיש שמישהו מביט בו. טוב, אחרי שלושים וחמש שנה בתפקידים בכירים, יוסף כבר חונך להיות מקצוען! עד כה לא נתקלו בבעיות אורי אף פעם לא הזמין אף אחד לביתו ולא עשה שום תעלומה ברקע.
אבל יוסף ידע שהזמן יפגע באורי, שבסוף ייפול על עצמו. האינטואיציה שלו לא הייתה משקרת.
העניין היה אישי מאוד: היה זה עניין של המשפחה שלו ושל יוסף. כשהייתה קטנה, אורלי בתו הראשונה נולדה, ויוסף נאלץ לקבל את העובדה שהיא לא בן, אלא ילדה! הוא לא הראה את זה בחוץ, אבל בלבו שרק קווקו של שמחה ילדה!
אה, פתאום נולדה בת ולא בן. מי אליך יעזור כשזה קשה? מי ילמד אותך איך להיות אדם שלם? שאל עצמו יוסף.
הגיע הזמן להתחתן, אבל העבודה המלחיצה שלו לא התאימה לנשים, והיה ברור שהחיים הפרטיים שלו נשארים בתור תזכורת ריאלית.
אחר כך פגש את לבנה אהבתו הבשורה! לבנה כבר הייתה קרבת ארבעים, אז חלום על בן היה כבר משעשע.
האירוע הלא צפוי קרה כשאורלי, עדיין קטנה, חיבקה את האף של אביה באצבעותיה הקטנות. הוא נמס ברגע זה. מאוחר יותר, כאשר היא חייכה בחוסר ביטחון וקראה: אבא, אבא! יוסף הרים אותה בחיבוק, ולפתע הבין שהשמחה של הילדה היא החשובה ביותר.
אורלי צחקה: וודי, אתה מפנק אותנו! ויוסף קנה לה ולחברותיה מתנות, והתרגש כשהראה את העיניים המבריקות שלהם.
איך זה קרה כך מהר? רק לפני כמה חודשים אורלי הלכה לצידו, תופסת את ידו הגדולה כשלקחו אותה לגן. היא הרימה ראש וגרמה לו להרגיש כמו אלוהי העולם:
אבא, אתה גדול! אפשר לקנות לי גריזלי?
כך היא גדלה, סיימה תיכון, נרשמה ללימודים במכללה ועברה לעבודה. אחת הימים היא אמרה:
אבא, צריך לי עצמאות. בעבודה אלמד מהר, למה לבזבז זמן?
ויוסף התגאה שוב באורלי המבריקה.
יום אחד לבנה אפתה עוגת שוקולד, והעיניים של אורלי הבטיחו שיתוף פעולה. יוסף חשב שאולי הבנות רוצות לקנות מתנה לאבא, אבל לא הייתה הפתעה אחרת. זה היה רק תחילת גיל העשרים של אורלי.
אורלי חייכה ובקשת יד קלה על כתפו: אבא, אני רוצה להכיר לכם מישהו, אל תדאגו. אורי מאוד חביב, אנחנו חושבים להגיש בקשה משותפת. הזמנתי אותו לתה היום, הוא אפילו חייג לנו!
לבנה קיבלה את האורחים בחיוך: ערב טוב, ברוכים הבאים, שמי לבנה ויש לי זכות לשאת את יוסף גרינברג. יוסף נענע את ראשו, לחצתי ידו של אורי, וציפה שהלב שלו יתחמם.
קול פנימי של שכל צחקק: מה אתה רוצה? לא רצית לאשתך ולבתך אושר? הבחור חזק, הוא יפה, למה היית רוצה שהבת שלך תישאר רק איתך?
יוסף לא הקשיב לקול ההיגיון. הוא החליט שאורי אינו ראוי לאורלי והחל לתכנן בדיקת רקע קפדנית.
כמה שבועות עברו, יוסף חיכה ליד ביתו של אורי במכונית המשטרה שלו. הוא השתמש בתירוצים של עבודה כדי להסתתר, ובכל ערב אחרי שאורי הוביל את אורלי הביתה, יוסף נסע אחרי האחורי שלו במחשבה לבדוק.
לבסוף, הוא ראה שליד דלת הבית של אורי עמדה בחורה עם ילדה קטנה. הוא נישק אותה, לקח את המזוודה ויצא יחד איתם. זה היה עדות לכך שאורי לא היה מה שהוא טען.
למרות זאת, יוסף מצא את עצמו נמשך אל האורח החדש. אולי הוא זוכר את ימי נעוריו, הפתוחים והפשוטים שלו.
אורלי קיבלה את אביה באהבה: אבא, שבוע לפני החתונה שלנו! הזמנתי מקום בקפה עם אורי, אני כל כך שמחה.
יוסף הביט בבתו ולא ידע מה לעשות. הוא הרגיש בושה על כך שעקב אחרי החתן של בתו. פתאום אורלי המשיכה: אבא, מחר יגיעו ההורים של אורי, הם יבקרו בערב, ויושבו אצלנו ללילה. היום בערב תבוא אחותי עם בתה, נטליה, מהעיר חיפה; בעלה נמצא בשירות צבאי ויגיע אחר כך.
בחתונה יוסף רקד עם לבנה כאילו הוא עדיין צעיר. הוא החליט שהגיע הזמן להפסיק לחשוב על כל דבר בתור חקירה, ולשחרר את העבודה מהחיים הפרטיים.
שנה אחרי כן נולדה לאורלי נכדה: תמר. סבא יוסף בכה מהשמחה, כי סוף סוף יש לו מישהו לדבר איתו על עניינים של גברים.
הנכדה תמר גדלה בקול רם, התחילה לצעוק, והיום היא חותכת קולות כמו טלפון נייד ישן. היא היא השמחה של המשפחה!
הסיפור על בדיקת אורי נשאר סוד, כי יוסף יודע שהכי חשוב לשמור על המשפחה.
אל תפספסו את העדכונים שלנו הירשמו לעמוד! שתפו תגובות, תמכו בלייקים.
