אורלי וְהאם יושבות במיטה ישנה, חבושות בחום. בחוץ חורף, ובבית רק חיממתי את התנור.
אל תדאגי, אמא, הכול יהיה בסדר. אנחנו נצא מהמצב הזה יחד, ואני כבר מתכננת לתת לך את התרופות.
אורלי מנסה להרגיע את האם, שלמרבה הפלא אין לה סבתא רק חנה, החמות, שהיא כמעט כמו סבתא אמיתית.
כך חיו שלושה האם, הבן, ובתולבנה אורלי.
אורלי נישאה מאוחר, בגיל שלושים. היא הייתה האישה השנייה של דניאל. היא לא פגעה במשפחה, מכיוון שכשהתחילה לצאת עם דניאל, הוא כבר היה גרוש.
החמות, חנה ארקדי, חלה בחיבה עליו מיד. היא הייתה כמו אם משנית, חמה, מבינה, שמוכנה לחבק ולדבר. אורלי איבדה את הוריה מוקדם ונשארה לבד; בחמות היא מצאה את האמא שהיא חיפשה.
הם תכננו יחד, היה אומר דניאל בקול נמוך.
חמש שנות נישואין עברו ברגע, ואז פתאום דניאל הפך לקצף וחריף. הוא צעק על אורלי ועל אמו. הסיבה? חברה חדשה. הוא נשאר במקומות הלילה והגיע עם ריח של אלכוהול.
יום אחד הוא הודיע על גירושין, נתן שני ימי התראה לאסוף חפצים. לפני שאורלי הספיקה לעזוב, נכנסה האוהבת עם מזוודה.
אולי היא רצתה רק לראות את קודמתה ולומר לה כמה שהיא חוסר ערך, אבל לא הצליחה. הייתה זאת בלונדינית גבוהה עם שפתיים גדולות וגבות ענקיות שרק קפצו מדי פעם.
אורלי לא יכלה להימנע מצחוק.
החלפת אותי בזה… פקעת עם גבות כמו של פרה? שיהיה לך מזל עם היא, אני אפילו קצת לא מצטערת.
היא שמחה, ואת עם אמך שתי סבתות, שני תרנגולות.
טוב, אבל למה אתה מעליב את אמך?
זא, האם נשארת איתנו? ציפצפה בקול רך, בעיניים נדלקות, וגבתה במבט משוגע. תן לה לקחת אותה. למה לנו את האמא?
כן, אמא, גם לך הגיע הזמן.
לאן אני אלך? כל הכסף ממכירת הדירה נתתי לך כדי לבנות את הבית, חנה תפסה את חזהּה.
אני לא צריך קונצרטים. תמשיכי לחיות, רק אל תצאי מחדרך. עכשיו אלינור תהיה המשפחה.
קדימה, שחררו את שניהן.
היא האמא שלי!
האמא שלך? אתה רוצה לומר שהחמות שלי תצא להיות האמא שלך? אהה יקירי
אורלי נמאסה לשמוע את האשמות.
אמא, תצא איתי לכפר?
עדיף בכפר מאשר עם בן כזה ו
המתיני, אחזור לאסוף את החפצים שלך מהר.
אל תשכחי את התרופות, את הקופסה שלי, ואת התיק.
אורלי שלפה מזוודה נוספת ויצאה במרוץ עם כל החפצים: קופסה, תיק, תרופות, מסמכים, ביגוד ונעליים.
קחו הכל. אין לנו צורך בדברים של אחרים, קראה אלינור בקול משועשע, נכון, חמודי?
דניאל עמד רהוט, אין מה לעשות. הוא ידע שהחמות לא תסלח לו, אולי אף לא היא תתן מחילה, כי היא אמא.
חצי שעה אחרי, אורלי עמדה ליד הרכב. חנה ארקדי כבר ישבה במושב האחורי ומנגנת דמעות בשקט, בלי לפנות אל בנה, רק נשפה נשימה עמוקה.
קשה לקבל שהכל נמסר לו, ולמרות שהייתה פה, הוא כבר לא נצרך.
איך נמשיך לחיות, ילדה?
הכל יהיה בסדר. חסכונותיי יספיקו עד שאמצא עבודה. יש לך קצבה. נוכל לחיות. לחם עם חמאה יספיק.
הגיעו לכפר שבו אורלי גדלה. למזלנו היה עוד יום לפני שקור הקיץ יפגע. הבית קר, והאורה של תנור נצלה. אורלי חיממה אותו מהר, הביאה מים והכינה קנקן תה.
איך את מצליחה לעשות הכל פה, כאילו חיית כאן כל החיים.
סבאי לימד אותי הכל. טוב שהשגנו מצרכים, אין צורך ללכת לחנות. אני לא מחבב רוגלות כפריות.
בהדרגה החום חדר לבית.
מחר אבצע ניקיון כולל.
פתחו דפק על הדלת.
באה השכנה? לא ראיתי אותך מזמן. המכונית שלך כאן עומדת. למה באת בחורף? בעיות?
הכל בסדר, דוד ניקלוס. כבר הכל נפתר. אספר אחר כך. בואו לשתות תה ביחד.
רציתי להזמין אותך. ואת לא לבד? שם לב לפתע לנוכח האישה.
זאת חנה ארקדי. זה ניקלוס פטרו, הציגה אורלי את שניהם.
אם צריך משהו, דברי אליי.
כרגע לא צריך, תודה.
השבוע עבר, הבית הפך מסודר ונעים.
אורלי, אני גם מהכפר, התחתנתי עם עירוני. הוא מת לפני שהייתי בת שלוש עשרה, ואני מכרתי את הדירה. בני נשבע שיישאר איתו תמיד. תראי איך זה הסתיים.
אל תבכי. אני מבינה שזה קשה, גם לי קשה. אולי יהיו נכדים לכם.
מאיזו נשמה! ומה עם ניקלוס, עם מי הוא גר?
לבד. אשתו שטבלה, הילד הציל אותו משכנה. הוא נשאר רווק, אין לו ילדים. גר לבד עם סבי, שהוא צעיר יותר ממנו, אבל בגיל שלכם.
כחודש עבר, ולא נשמע דבר מדניאל. הוא לא התקשר לאף אחד, אפילו לא לחנה. פתאום חייגו לאורלי ממספר לא מוכר.
אורלי?
כן?
בעלך מת.
בטעות!
לא, בטוח. דניאל… הוא היה בחוסר איזון ונפצע במכונתו. הוא נודע שהרכב שלו משכה תאונה. הוא נסע עם בחורה, היא בחייה, יצאה מהרכב ללא פצע. בואו לזיהוי הגוף.
אלוהים, חנה ארקדי. איך נספר לה? מה נשתדל? דוד ניקלוס יעזור.
אורלי, מה קרה? אין לך פנים!
אל תדאגי, אמא, שבו. אין עוד דניאל.
היי חנה נאנחה, איך זה קרה? זאת אשמתי, עזבתי אותו!
הוא גירש אותך!
כן, גירש. אבל אני אם, איך? הו קיבלתי עונש.
אני אלך לזיהוי. דוד ניקלוס יהיה איתי, עד שאצא.
אני איתך.
אנחנו איתכם, אמר דוד ניקלוס. נלך למקומו, זה לא אפשרות לשאול.
הקבורה התרחשה. אורלי וחנה ארקדי הלכו לביתו של הבן. כעת עליו להעביר את הבית למורשת לאם ולא לאישה. דניאל לא הספיק לתבוע גירושין, הוא היה תמיד בחיי אהבה, מסיבות וחגיגות.
דוד ניקלוס הלך איתם לכל מקום.
אני איתכם, נשים. אולי נצטרך עזרה.
הבית השתנה בחודש אחד: בגדים מלוכלכים, כלים על הרצפה, ריח של בירה ישנה והימצאות של ריח רע.
זה הבית של בני! הוא אף פעם לא היה כזה! מה עשינו!
מה אתם עושים כאן? זה הבית שלי, תעזבו. יצאה מהחדר אותה בחורה עם שפתיים גדולות וגבות ענקיות, ולצידה בר שלח גברי כמעט ערום.
תציגי את המסמכים על הבית! התערב דוד ניקלוס.
איזה מסמכים? בעלי מת. היו לנו אפילו חתונה!
אפילו אין לו גירושין!
חתוננו הייתה לפני הזמן. עכשיו הכל שלי!
די עם המשקאות! צאו משם! מישהו עוד כאן?
האיש נמלט בשקט. דוד ניקלוס תיעד שלא תימשך שום תביעה מהצד של האישה.
עכשיו נבדוק את המסמכים. אולי צוואה או בעלים אחר. אולי נצטרך להחליף מנעולים. לא נשכח שהבלונדינית עם הגבות הגדולות יכולה עדיין להכיל מפתחות.
המסמכים היו ברורים, המנעולים הוחלפו. הרבה דברים נזרקו. דוד ניקלוס היה כל הזמן עם אורלי וחנה ארקדי.
מצטער שאני חוזר לשם. הרגלתי אליכם.
נבוא כשצריך, ואתה גם, דוד ניקלוס, תבוא.
החזרת אותי לנעורים, מריה נזכרת באשתו המתה.
שמתי לב, דוד, שאתה מתבונן בה. והיא מתבוננת בך גם. אהבה כאן?
תגיד לי, נגש האיש המותש.
באמת!
שנה אחרי כן, ניקלוס וחנה נישאו. הם שמחים יחד, וגם עם אורלי. היא בשבילם כמו בת. ויש להם נכדים!
אורלי הפכה לאם, אף על פי שלא נישאה. היא מגינה על שני ילדים שלקחה עליהם אחריות אח ואחות שלא ניתן לפרק. רצתה ילד אחד, קיבלה שניים.
הוריים והקרובים ניתנים למצוא לא רק בלידה אלא גם במצבים משניים
כתבו בתגובות מה דעתכם? תנו לייק אם אהבתם!
חברים, אם תרצו עוד סיפורים השאירו תגובות ואל תשכחו ללחוץ על הלב. זה נותן לנו מוטיבציה לכתוב עוד!
