נועה גדלה יתומה להורים חיים. אם שלה, רונית, הופיעה אצלה רק בתמונות ושיחות וידאו מישראל או מחו”ל, בעוד שאביה, דניאל, התגורר ממש בדירה ממול, אך מעולם לא התערב באמת בגידולה.
נועה הרגישה לא פעם שאביה אפילו חושש להביט בה, שמא תבקש ממנו עזרה או תמיכה כלשהי.
בעבר נועה כעסה על אמה שהשאירה אותה מאחור כדי לרדוף אחרי חייה, אך עם הזמן התחילה להבין אותה לא קל להישאר עם תינוקת על הידיים בגיל שש עשרה, במיוחד כשהאבא הוא בן כיתתה והשכן ממול.
לפחות אמא לא וויתרה עליה יכלה גם לבחור אחרת. גם כאשר רונית הותירה את נועה בתינוקות לבד עם הוריה, נועה דווקא הייתה לה אסירת תודה, הרי מי יודע כיצד היה נבנה חייה, אילו הייתה צומחת לצד אם שלא ניכר כי פיתחה רגש אימהי כלפיה.
למזלה של נועה, היא גדלה בבית מלא אהבה סבו וסבתה, יעקב וצביה, השקיעו בה את כל ליבם וחום לבם.
הם עטפו אותה באהבה, ורונית מדי פעם שלחה מהעיר בגדים יוקרתיים ומשחקים.
כשרונית נישאה לישראלי המתגורר בחו”ל, כמות החבילות והעברות הכסף רק הלכה וגדלה.
לעיתים נועה הרגישה שאמא מנסה ככה לכפר על חטאיה כלפיה.
ליום הולדתה השמונה-עשרה העבירה סכום כסף גדול ביקשה מסבא לרכוש עבורה דירה קטנה בנתניה, לקראת תחילת לימודיה באוניברסיטה. כך ניסתה רונית, בדרכה, לרמוז לנועה כי כל מה שעשתה הוא לטובתה.
ולמרבה הפלא, נועה מעולם לא כעסה ממש על אמה, אך גם לא פיתחה רגש חם במיוחד.
בביקורים הנדירים של רונית בארץ, כל מי שראה אותן חשב שהן אחיות כל כך דומות, ורונית, בת 34 בלבד, נראית צעירה בעשור.
נועה, אולי תטוסי איתי לחו”ל? את הרי לא קשורה לכלום פה
לא, אמא. אני מתחילה ללמוד באוניברסיטה, יש לי המון מטרות.
טוב, אם את צריכה כסף או עזרה כלשהי קחי את המספר שלי לחו”ל, אל תהססי להתקשר.
תודה, אמא. באמת הענקת לי כל כך הרבה, אני מסודרת.
נועה לא שמה לב איך המילה אמא גרמה לרונית להרגיש אי־נוחות.
אולי עדיין לא הייתה מוכנה להיות אמא באמת. גם לבעלה בחו”ל סיפרה רק שהיא עוזרת להוריה ולאחותה על כך שיש לה בישראל בת בוגרת לא אמרה מילה. לכאורה אהבה את נועה, אך לא כאם יותר כמו קרובת משפחה רחוקה.
כשעזב אותה הבעל מחו”ל לטובת בת ארצו, הדבר הראשון שעשתה רונית היה להמריא חזרה לנועה.
נועה, זה בסדר אם אשאר פה איתך כמה חודשים?
בטח, אמא. אני ממילא עומדת להתחתן עם שאול, ואחר כך נעבור לדירה שלו.
להתחתן? זה לא מוקדם מדי? רק לפני רגע חגגת 20!
נועה רצתה לענות: “את הולדת אותי בגיל שש עשרה”, אך בלעה את דבריה. כבר לא ילדה והיא זו שתחליט מתי ועם מי להינשא.
תמיד השוותה נועה בין ההורים של שאול, שקיבלו אותה כחלק מהמשפחה, לאמה, שבעצם אף פעם לא התעניינה בחייה.
אני אגיע לחתונה, בינתיים אני צריכה זמן לנוח. אני טסה ליוון קצת לנקות את הראש.
יוון? בטח יפה שם גם שאול טס לשם לפעמים מטעם העבודה. רק אתמול יצא לפגישה שם…
נשארו ימים ספורים עד החתונה. נועה עייפה מההכנות לשמחה הגדולה.
שאול מתעכב בעבודה, אמא נעלמה בפתאומיות לחו”ל, לא עונה להודעות. נועה כבר לא יודעת מה לחשוב.
דבר אחד בטוח כששאול ישמע שהוא עומד להיות אבא, הוא ישמח מאוד. היא, אמנם, לא תכננה הריון לפני החתונה, אבל הרי הם כבר ממילא זוג נשוי־לעתיד, ומי ייתן את דעתו שבאמת התחתנו מתוך אהבה.
סוף סוף הגעת! כבר חשבתי שהתאהבת ביווניה ונמלכת בדעתך.
מה פתאום, נועה שלי. איזו יווניה בראש שלך? את יודעת שאני לא בעניין של רומנים מהצד.
אך שאול שמר סוד כי רומן קטן אכן היה.
זה היה כמו סרט רומן קצר ביוון, התרחש בימים שבהם שהה שם בעבודה. וכעת הסיפור מתפוצץ בחתונה…
נועה המומה: מה מתרחש פה?!
אילו סודות? אני בהריון משאול, ביקשתי ממנו להודיע לך…
סליחה, מה אמרת?! את בהריון מבעלי?! זה סוג של בדיחה?!
אני נראית לך ליצנית? ביוון הכרנו, בילינו לילות יחד, ואז כאן, לפני החתונה… שאול, תגיד לה כמה היה לנו טוב יחד!
צאו, שניכם! איני רוצה לראות אתכם!
נועה, תסלחי לי. כל זה היה טעות אחת גדולה…
טעות? טעות הייתה להינשא למי שיכל לעשות לי דבר כזה!
נועה מיד הגישה תביעת גירושין. לשאול מעולם לא סלחה, וגם עם אמא ניתקה כל קשר.
נועה חזרה ליישוב ילדותה ליעקב וצביה, ושם הרתה וילדה בן בריא.
על רונית ועל שאול לא שמעה עוד, וגם לא רצתה.
אבל חודש לאחר הלידה, קיבלה טלפון מהמרכז הרפואי בתל אביב:
את בתה של רונית לנדאו?
כן. קרה משהו?
אמך נפטרה בלידה. ילדה בת, חשבנו אולי תרצי לקחת אלייך את התינוקת. אכפת לך אם נתחיל הליך להעביר אותה לבית ילדים או שתבואי לקחת אותה?
אני… אני אגיע!
נועה לקחה איתה את התינוקת. לא הייתה מסוגלת אחרת.
לשאול הרי לא היה אכפת, תמיד האשים רק את רונית.
נועה חשבה שלשניהם יש חלק במה שקרה אך אף ילד לא צריך לשלם על טעויות הוריו.
ילדים הם אושר, האושר שלה, ואושר תמיד יש ממנו מקום לעוד.
