הקומר האהבה המקומי
שׁירז, את תאשימי באשמתו של מותו! איך זה קורה? בטח, תום! כןכן, בדיוק את! אה, אין שום הפתעה! ומי הייתה האישה היפה שביום שלמחרת ישבה על הספסל בחצר בחוץ והבריקה ברגליה החשופות? איך זה יכול להיות! לתום יש נפש רכה ועדינה הוא כנראה ראה רגליים חשופות רק במגרש האמנויות של בית הספר, וזה לפני שנים רבות ומה חשבת? יש כל כך הרבה בחורות בחצאיות קצרים! השווית! כן! הרגליים שלה ולשלך זה בכלל אחרת! בשביל תום במיוחד!
קולו של המדבר בטלפון קיבל צליל חמור:
אני לא מדמיין, אני רואה אותו עכשיו, הוא כותב מכתב של ערפול לפני המוות הוא אומר בקול רועש: “לא יכול, בלי היא, לא יכול!” הוא נוגע בליבו, אומר את מבינה אותי, נכון? הוא כותב כך, נוגע בלב, ולא מביט בי! עדיף שאשתה בירה אה, במילה “מת” הוא מצביע בחזקה! איך שלא יכולתי לראות? יש לי משקפת שדה של סבי! עם זה אני רואה כל דבר!
הטלפון נרגע לרגע, נשמע רק נשימת השיחה המודאגת:
אה הו, חבל לי על הלב מאחר פנינו, נענע, החמיצה את הזמן, קיבל חרב חדה, כבר התחילה לדקר את עצמה דָּם! אומרת, תנצלי? רוצי, רוצי, הצילי את הנסיך שלך!
סבתא רויטל, בעיניים צמודות וחכמות, צפתה בהתלהבות איך שׁירז, בחיוך רחב, נפתחת לדלת של דירתו הקטנה של תום, נושאת אחריה אהבה שלא נוצלה, רצון להגיש מרק ירקות, וחלום על חבורת ילדונים.
לתום לא היה סיכוי. הצעיר החולם והדליל הזה גר לבד: לפני חצי שנה אמו נישאה ונסעה לירושלים עם בעלה, והשאירה לו דירת שלושה חדרים. היא ציוותה בחומרה שיתחתן מיד ויתחיל להביא לה נכדים, אפילו אחד. בלי דיחוי!
תום קיבל על עצמו: חיי המשפחה מצאו חן בעיניו. אך מציאת שותפה לא הצליחה. הוא גאון באלקטרוניקה, אך בתקשורת היה שקט, מודאג וחסר ביטחון. הוא לא ידע איך ליטול יוזמה, ובחברות נועזות ברחוב ברחוב בריחף כמו מטוס קרב. סבתא רויטל תמכה בו: היא לא רצתה לחיות עם שכן חמסי.
שׁירז הייתה חמה, ביתית, מכבדת. לא מדהימה ביופייה, אך נעימה, פנים עגולות עם ניבטים. היה צורך להכיר אותה, לשוחח עם האדם והצעירים של היום לא ידעו איך לעשות זאת!
כל המכשירים שלהם חבל, מילה מרירה! רק מידע קצר היה ניתן. תמונה או וידאו והם, כמו נינה בטיקטוק, לא מציגים. חוץ מהנערות המציקות שצעדן כאש. והמראה! איפור! כמו מכשפות במעגל השד! הבנות של היום נבדלות משׁירז כאילו ליצן בקרקס משווה לקופה בתאונת כרטיסים! אם הייתה כרטיסית נחמדה, תזכרו את הפנים של הליצן המטופש, ולא של הקופה.
תום, כשמתבונן לעיתים בשכנתו שׁירז, לא הצליח לתפוס את האושר. הוא היה נודד, כמו באמירה של סבתא רויטל, “ימות מרעב וקור, בלי חיבוק נשי”. בתיו במטבח הוא היה כמו קיפוד באפילה, אוכל רולון, כופתאות, לפעמים לחם עם מרק. הוא ביש קפה טוב.
עכשיו, כשניסה לקצוץ מלפפון לסלט, נחתך, רץ לחפש תחבוש וכתום, ואז מישהו נהרג בדלת. פתאום הוא נאלץ לפתוח, אפילו עם האצבע הפצועה שדמה דם.
שׁירז ברחה אליו בעיניים גדולות מפוחדות. מה היא אמרה, לא נודע לסבתא רויטל. המשקפת שלה לא משמיעה קול, אך חבל! הרמקול של האהבה המקומית, סבתא רויטל, ראתה איך לאחר זמן קצר שׁירז מביאה לתוך דירתה של תום מרק ירקות, תוספת של תפוחי אדמה עם קציצות, סלט חצילים עם כרוב חמוץ, וקומפוט. ניכר שהאוכל טעים מאוד.
תום חייך, והבדידות שלו נעלמה, כמו בחיים לא עוד ניכור ותחושות מורכבות.
חודש לאחר מכן נישאו. סבתא רויטל הוזמנה לחגיגת החופה, וקיבלה פרוסת עוגת שוקולד ענקית. לפני הפרידה, האישה החדשה, שׁירז, חייכה ושאלת:
הוא באמת רצה למות? איך אמרת? “התחיל לקדוח את האצבע”? נכון, ממש באצבע!!!
היום, אחרי כל האירועים, הבנתי שהזדמנות לאהבה ולאדיבות יכולה להציל אפילו לב קפוא ולבושד. כשאנחנו פותחים את הלב ומציעים עזרה, אנו מחזירים לעצמנו חיים שלמים.
הלקח: אהבה קטנה ותשומת לב של שכן יכולה לתקן את העולם הפנימי של כל אחד.
