יומן אישי
אהבה חזקה מבגידה
נכנסתי לחייהם של גילי ודניאל כשבנם אופיר היה רק תינוק בן כמה חודשים. הפכתי לא רק למטפלת עבורו, אלא למלאך השומר שלו. גילי, שתמיד הייתה עסוקה בענייניה, התבוננה בעצב כשראתה את בנה בורח עם דמעותיו ל”זרה”. עם הזמן, ליבה נמלא קנאה מרה וקנאה שחורה החלה לכרסם בתוכה.
כשהיה אופיר בן שמונה, גילי החליטה לסלק את היריבה שלה. דניאל, בעלה, התנגד בכל תוקף לפיטורין של מטפלת ישרה וטובת-לב, אך גילי עשתה את אשר עשתה. היא החביאה את השרשרת היהלומים שלה מתחת למזרן שלי והזמינה את המשטרה. בכיתי מהעוול הנורא, אבל זה לא עזר: שופטים גזרו עלי שנתיים מאסר. אופיר צרח והתחנן לא להרחיק אותי, נאחז בידי בכל כוחו, אך השוטרים משכו אותו ממני בכוח.
חלפו עשרים שנה.
היום אופיר כבר בן עשרים ושמונה גבר מצליח וידוע בתל אביב אבל בליבו תמיד נותר ריקון עמוק ללב החם שהייתי בשבילו. ואילו גילי, אמו, חלתה במחלה קשה. המוות עמד בפתח, אך בושש לבוא. ייסוריה היו בלתי נסבלים.
באחד הלילות הזמינה אותי אל מיטתה ודמעות זולגות על לחייה.
“אופיר,” לחשה, “אני לא מצליחה למות… המוות לא לוקח אותי, כי חטא כבד מונח עליי. הרסתי לאישה טובה את החיים. מצא את רותי, בבקשה, והביאי אותה אליי.”
יצאתי לחפש את רותי. מצאתי אותה בבית קטן בקצה שכונה בירושלים. היא הזדקנה, ידיה גסו מהעבודות הקשות, אך עיניה עדיין היו חמות וסולחות בדיוק כפי שזכרתי.
“אמא רותי…” לחשתי כשחיבקתי אותה. “אמי מבקשת שתבואי. היא גוססת, והיא זקוקה למחילך.”
רותי לא היססה. חזרנו יחד. כשנכנסנו לחדר, גילי הרעודה חיכתה, פניה שקטות.
“שלום, רותי,” לחשה, מושיטה את ידה ברעד.
רותי התקרבה, אחזה אותה בעדינות. “סלחי לי רותי, תסלחי על מה שעשיתי חטאתי לאלוהים, ואין לי מנוחה. אלוהים לא שומע אותי כל עוד לא תחתרי לי…”
רותי הביטה בה, באישה ששלחה אותה לכלא, אך בליבה כבר לא היה מקום לזעם.
“סלחתי לך מזמן, גילי,” ענתה ברוגע. “תנוחי בשלום.”
פניה של גילי התרככו והיא נשמה לרווחה. במבט אחרון הביט באופיר ואז ברותי.
“בני… עכשיו הוא פקדונך. שמרי עליו.”
באותו לילה עזבה גילי את עולמנו. רותי הפכה בשבילי, אופיר, לאם אמיתית ותפסה את מקומה של כבוד בביתנו. הקפתי אותה באהבה ודאגה כל מה שנשלל ממנה בשנותיה הקשות. אחרי זמן קצר, הכרתי את עדיאל נערה שיודעת לאהוב באמת ונישאתי לה. רותי בירכה את האיחוד שלנו ממש כמו סבתא אמיתית לנכדיה העתידיים.
האמת ניצחה. הרחמים ריפאו את כל פצעי העבר.
