הראל גדל בבית סבא שלו, כיוון שידע מעט מאוד על אמו, ואביו עזב את המשפחה לטובת קריירה מוזיקלית שלא הצליחה אי שם בחו”ל. לעיתים קרובות הראל קינא בילדים האחרים בגן, שאותם ההורים פינקו בבגדים חדשים וממתקים טעימים. למרות שסבא שלו עבד בשתי עבודות קשות, הם לא יכלו להרשות לעצמם הרבה, והראל הסתפק בבגדים ישנים ומספר מצומצם של צעצועים. ביום הולדתו, קיווה לקבל משאית כיבוי אש גדולה או קונסולת משחקים.
מתוך תקווה לנגיעה קסומה, כתב מראש מכתב לקוסם. אך בבוקרו של יום הולדתו, מצא מתחת לכרית רק גרב ישנה של סבא שלו, ובתוכה סוכריית שוקולד אחת. הראל הרגיש אכזבה גדולה ופרץ בבכי. סבא שלו חיבק אותו ואמר: “אל תתעצבן, בן שלי. אתה לא רואה כמה מזל יש לך? הגרב הזאת מיוחדת, היא קסומה! בכל בוקר תמצא בה סוכרייה חדשה. הקוסם נתן לך מתנה מופלאה פשוט הייתה לו הגרב שלי ביד והוא שם בה ברכה.”
הראל ניגב את הדמעות שלו והביט בגרב בפליאה חדשה. מאז אותו יום, בכל בוקר אכן הופיעה סוכרייה אחת בתוך הגרב. הוא התגאה וגילה את הסוד לחבריו בגן, והם אפילו קצת קינאו בו. השנים חלפו, ובסופו של דבר גילה את האמת בדיוק כמו שסבא שלו קיווה אבל הוא לא כעס על סבא שלו בגלל השקר הקטן. להפך, הוא התרגש מהאהבה והמאמץ שסבא השקיע כדי לשמח אותו.
כשהראל התבגר וסיים את לימודיו באוניברסיטה, מצא עבודה טובה, והוא לא שכח את סבא שלו לרגע. הוא המשיך לגור איתו ועם משפחתו הקטנה. ביום הולדתו האחרון, החליט להעניק לסבא גרב עם ציור של תפוח ירוק. סבא שלו התמלא שמחה והכריז כי עכשיו מופיע בכל יום תפוח קסום בגרב. הקשר המיוחד והקסום בין הראל לסבא שלו המשיך להיות חזק, מלא אהבה והכרת תודה למתנות הקטנות והמיוחדות שהם העניקו זה לזה.
הראל למד שכל קסם אמיתי נובע מהאהבה והדאגה שבלב, ולא מהחפצים או המתנות־והאושר הגדול נמצא ביחד, לא בדברים הגדולים אלא במחוות הקטנות שמראות שאכפת לנו.
