זה לא הילד שלי, הוא נראה בדיוק כמו החבר שלך, אבל לא כמוני! צעק פיליפ.
אבל עשינו כבר בדיקת דנ״א, זה אמור להספיק! התחננה רבקה.
ואולי זייפת את הבדיקה, מאיפה אני יודע? התעקש פיליפ.
מאיפה אני אשיג כסף בשביל לזייף בדיקה? ענתה רבקה.
החבר הקודם שלך נתן לך את הכסף, רק כדי להאשים אותי בילד שלו.
האשמתו הלא נעימה של פיליפ פגעה ברבקה עמוקות. היא ניסתה להסביר שהרבה תינוקות נראים אותו דבר בתחילת חייהם, אך הוא סירב להקשיב. הוא דרש ממנה לעזוב ולא לשוב עוד באותו ערב, וסגר את הדלת ברעש.
רבקה ישבה על הרצפה, ובנה בוכה בזרועותיה. היא הרגישה חסרת אונים ובודדה, ניסתה להרגיעו אך לקח זמן רב עד שנרדם. כשהרגישה שהיא זקוקה לעזרה, פנתה לסבתה שביקשה ממנה להזמין את מארק, בנה של חברתה, לסייע לה במעבר הדירה.
מארק הגיע ועזר לרבקה לארוז את חפציה, לפרק את מיטת התינוק ולהתכונן לעזיבה. כשהציעה לו קפה, מארק חייך ואמר שהוא מעדיף לשתות יחד עם סבתה בדירה שלה. במהלך הימים הבאים המשיך מארק לתמוך ברבקה, סייע לה בסידורים והיה איתה ברגעים הקשים.
ככל שחלף הזמן, רבקה גילתה שהיא מפתחת רגשות עמוקים למארק. הקשר ביניהם התחזק, ולבסוף הם התחתנו. שנים אחר כך רבקה ילדה בת, ובנה גדל והפך לדמות דומה מאוד לאביו הביולוגי.
כשפיליפ פגש שוב את בנו, לא הצליח לברוח מהרגשת החרטה שנטשה אותם והשמיד את משפחתו. זו הייתה תובנה כואבת לפעמים תערובת של חוסר סבלנות וחוסר אמון מובילה לאובדן שלא ניתן להשיב. רבים מגלים את חשיבות האמון והסליחה רק כשמאוחר מדי.
