לאחר שאביה עזב את המשפחה, ענת פיתחה סלידה עמוקה כלפיו. על אף שהבטיח לשמור על קשר לעיתים קרובות, ענת לא רצתה לשמוע ממנו דבר. ובכל זאת, סבתה עמדה עליה שוב ושוב שתתקשר אליו, והסבירה שהוא עדיין אביה ושחשוב שיהיה קשר. זה היה מוזר לענת, במיוחד כי אמא שלה עצמה לא דיברה עם בעלה לשעבר. בכל זאת, כדי לא להכעיס את אמא שלה, ענת הסכימה להיפגש עם אביה מדי פעם.
פעם אחת הוצאה מבית הספר באמצע היום כדי לראות אותו. המורה שלה לא אהבה זאת, אבל לא יכלה לעשות דבר כשאבא של ענת בא לקחת אותה בעצמו. בבית של אביה שמעה ענת את בנות כיתתה מרכלות על כך שיש לה כביכול אחות. בהתחלה סירבה להאמין, אך האמת התבהרה כשגילתה את המשפחה החדשה של אביה אשתו השנייה ובתם הקטנה. האמא החורגת של ענת קיבלה אותה בנעימות, שאלה לשלומה והביעה עניין בשיעורי הבית שלה. ואילו אביה נשאר מרוחק, שקוע במחשב שלו, וכמעט לא התייחס לבנותיו.
עם הזמן, אביה התחיל לקחת את ענת יותר הביתה וביקש ממנה לשמור על אחותה החורגת הקטנה. ענת לא אהבה את התפקיד הזה, וסירבה לחשוב על עצמה כאחות לאותה ילדה. למרות זאת, הרגישה מחויבת להישמע לו כדי להציג מראית עין של קשר נורמלי עם אבא, כפי שרצתה אמה וסבתה. כאשר ביקשו ממנה להישאר יותר זמן בבית אביה, ענת סירבה בטענה שיש לה עבודות לבית הספר. אביה לא נבהל, אלא הציע שתעזור לשמור על אחותה החורגת בזמן שהוא ואשתו ייצאו לבלות.
ההשפלה וחוסר תשומת הלב הגיעו לשיא, וענת החליטה שלא לחזור עוד אל בית אביה. כשאביה התקשר ושאל איפה היא והזכיר לה את האחריות שלה כלפי אחותה החורגת, ענת עמדה על שלה היא לא תסכים להיות בייביסיטר ללא תשלום. היא הבחינה שאביה כמעט ולא מדבר איתה, ומותיר אותה לדאוג לבתו החדשה בעודו עסוק בענייניו. חוסר ההערכה והריחוק הרחיקו אותה עוד יותר עד שהקשר נותק לגמרי.
ניסיונות חוזרים של אביה ושל אשתו ליצור עמה קשר לא הועילו. לבסוף התעמתה ענת עם אביה וביקשה הסבר להתנהגותו. תשובתו הייתה ישירה הוא הודה שמישהו היה צריך לעזור עם הילדה הקטנה, ואפילו לא ניסה להעמיד פנים שהוא מתגעגע לענת.
כך נותרה מערכת היחסים בניהם מתוחה, ללא פיוס באופק. מעשי אביה יצרו פצע שלא התרפא, והשאירו את ענת עם תחושת זרות, חוסר הערכה ונוצלה, רגשות שמלווים אותה עד היום.
