היי, תקשיבי, רוצה לספר לך על מה שקרה לי עם ארז, הבחור שמסתובב במרפאה. הוא, כאילו, חייך ברוגע ו אמר לי: שילה, את מבינה, על בחורות כמוך אף אחד לא מתחתן. הוא המשיך והסביר שיש נשים בשביל אהבה וכיף, ויש כאלה ששומרות את עצמן עד החתונה. הוא צילק, את פשוט לא מהסוג הזה.
מה בְּכָלזה לא מתאים לי? שאלתי. אני מבשלת טוב, נראית טוב, הבית נקי. האם אתה חושב שאני לא תופסת אותך? פנייתי אליו הייתה מלאת תדהמה.
הנה הבעיה! נענה ארז. בחורות כמוך לא לוקחים לתפקיד של אשה, רק פוגשים בלי כלום. רק בחורות טהורות מתחתנים, והן הראשונות. עד שהן מוכנות לשטוף רגליים למישהו, כמו שאומרים במזמור. הוא סיים את המשפט, חייך לעצמו ופנה אל הקיר.
לפני כשבוע, אני הייתי עם חבירותיי בבית קפה ברמת גן, מדברת על החיים. שלושים? כבר לא בחורה צעירה, אבל יש קריירה, דירה, קוטש (אצלנו קוראים רכב), נראית טוב. אפשר להתחתן, להוליד ילדים! עוד יותר, יש לי מועמד מושלם כאילו מהחלום. ארז אף פעם לא היה נשוי, גר לבד, אבל קנה דירה סמוכה לאמא שלו. הוא בן 14 יותר ממני, חמוד, מטופח, כמעט ללא הרגלים מזיקים, מנהל בתפקיד גבוה. מזל שלם.
נפגשנו בעבודה: הוא הגיע אלי בחדר הטיפולי של רופא השיניים, ויצא כבר עם תחושת אהבה. באותו זמן אני עובדת במרפאה ציבורית וגם במרפאה פרטית, אז אין לי זמן אישי. הוא הביא לי פרחים, לא רק ורדים, אלא פחיות של פיסטוקים בפרח, בפברואר! הלך לנו לארוחת ערב במסעדה, והכל הסתדר.
אבל היה דבר אחד שמציק לי: אחרי שנתיים של קשר, עדיין לא הציע נישואין. החברות רמזו הגיע הזמן להתחתן. גם אני הרגשתי את זה, ולכן נגשתי לשיחה. לפני השינה העליתי נושא והקשיבתי לתגובה: אני מתובלת, לא למטרת נישואין.
איך אפשר להאמין שזה קורה? מה הוא חושב לעצמו?! בערב הבא נפגשתי שוב עם החברות במזון צריך עצה.
תארו לעצמכן, חברות, נתחתי, הוא אמר לי שאני כבר לא מתאימה! שהוא לא מתחתן לבחורות כמוני!
את מתכוונת ברצינות? קראה קתרין. את יפה, חכמה, עצמאית!
הוא אומר שהחתן בוחר רק נשים טהורות. ואני, כנראה, דגם שלישי פגום. הוא אומר שהכל אחר טוב לי: חכם, עם כסף, במיטה הוא מצוין.
שילה, תעזבי אותו, לפני שמזיק לך בערך, ליאורה נשפה.
ובחוץ? הוסיפה קתרין. תביאי אותו אלינו! היום אנחנו עם מישאל חוגגים 10 שנות נישואין! הוא יראה מה זה משפחה.
החלטנו להזמין אותו. ארז, שבדרך כלל לא אוהב כאלה אירועים, פתאום הסכים, אפילו נוהג בעצמו. כבר לפני זה הרגשתי שהיום יהיה נעים עם החברות סוף סוף לא אני תוהה למי נוהג חזרה.
בבית של קתרין ומישאל היה כמו בבית: ילדים, שכבות, ציפורים, כלב קטן בשם שוקר רץ כאילו יש לו סוללה בלתי נגמרת. הארוחה נמשכה משעה של צהריים עד ערב. המבוגרים הלכו הביתה, הילדים נרדפו לשינה. על השולחן נשארו הקבוצות החברות, המארחים וארז. שתינו תה עם עוגת גבינה פירותית, שוחחנו. ואז ארז שוב התחיל:
תגידי לי, קתרין, למה שילה עדיין לא נישאה? אתם כבר 10 שנים יחד!
לא לכולם יש מזל למצוא אהבה בתואר שלישי, כמו לי, השיחה קיבלה כתף עם קתרין. היה לי לימודים, עבודה, זמן לא היה.
ואת נישאת טהורה?
מה, באמת? קתרין צחקה. מישאל ואני יחד מהחוג הראשון!
אבל הוא היה הראשון?
רוצה לראות דרכון? מתלונן מישאל. אשתי שלי היא, וזו נקודה.
ראית? היא הייתה טהורה. זה כבוד. איך אפשר להתחתן עם אישה שהייתה לך כמה? זה מבזה את המשפחה!
מה המשפחה שלכם כל כך מכובדת, שמצריך בלי עבר למישהו? ליאורה חייכה. אז למה אתה נותן לשילה תקווה?
לא הבטחתי לנושא שום דבר, ארז נזף בכתף. החברות יודעות שהיא דגם שני. בשביל נישואין צריך סיבות רציניות, ואני לא רואה אותן.
אז אני באמת הדגם השלישי, גרושה עם ילד, חייכה ליאורה. חבל עליך, גבר. עליך ועל המשפחה שלך.
איך אתה מדבר עם נשים בביתי? קרא מישאל. דגמים אצלך! אתה בעצמך דגירה של דג מלוח! הוא תפס את ארז וגרר אותו לחוץ לחצר. זה לא היה קשה הוא שני מטרים, חזק.
חוץ מכאן! לא אתן לך להרוס את החג. אם לא היה שלכן, הייתי כבר מקיף אותך במכה. אתה לא אורח כאן.
שילה, אני יוצא. איתך או נשארת? הכריז ארז, תופף תיק.
שילה, מצחיקה, לא יכלה לענות. ארז, בלי לחכות לתגובה, נענע את הדלת ונסע.
טוב מישאל, תודה, צחקה שילה. זהו, אין לי עוד בחורים! אפילו דג מלוח!
הייתה רעיון רע להאיר אותו על נישואין, חייכה קתרין. איזה דמות! בנות, שמעתן? אני הדגם הראשון! ואתן כבר כמו שצריך.
הבדיחות נמשכו כל הלילה. אחר כך ליאורה חזרה איתה הביתה. חיי המרפאה חזרו לשגרה ולתיקי המטופלים. ארז כבר לא חייג לי.
היי ד”ר שילה, קיבלתי מעטפה בקבלה.
תודה, לני! אקרא מאוחר יותר.
בסוף היום, פתחתי את המעטפה. בפנים היה .
