תקשיב, אני רוצה לשתף אותך בסיפור מהחיים שלי, משהו שעד היום מהדהד אצלי. כשהייתי בת 10, ואחותי הקטנה, יערה, הייתה רק בת 3, אבא שלנו פשוט עזב אותנו. הוא מצא מישהי אחרת, שכנראה נראתה לו יותר יפה מאמא שלנו. את הדירה נשאר לנו כן, אותה אחת שההורים קנו יחד עם משכנתא אבל חוץ מזה כל החיים שלנו השתנו ברגע.
כשהם עוד היו יחד, למדתי בבית ספר איכותי כזה בצפון תל אביב, השתתפתי בכל תחרות שהייתה, הייתי בחוגים אפילו שיחקתי כדורסל בקבוצה. אבל מיד אחרי הגירושים, הכל התהפך. לאמא לא הייתה ברירה היא עבדה גם כמנקה וגם כמטפלת לקשישה שני משרות בו זמנית.
נאלצתי לעבור חטיבת ביניים לבית ספר רגיל, כזה ליד הבית, כי לאמא לא הייתה יכולת להסיע אותי יותר רחוק. הפסקתי עם הכדורסל כי אמא פשוט לא יכלה לשמור על יערה, אז נשארתי איתה כל אחר הצהריים. שום דבר כבר לא היה כמו פעם.
בסוף סיימתי תיכון, המשכתי ללימודים באוניברסיטה, והתחלתי לעבוד כדי לעזור לאמא לשרוד ולהחזיק את הדירה הזו. לפעמים אני חושבת על הילדות המתוקה שהייתה לי ומבינה, היא כמו נשארה מאחור. פחד לפספס משהו גדול יותר בחיים מלווה אותי עד היום, אבל לפחות אני יודעת שמאז הכל תלוי בי והאחריות כרגע אצלי.
