אבא שלי עזב אותנו, והשאיר את אמא שלי עם חובות כבדים. מאז, איבדתי את הזכות לילדות מאושרת.
כשהייתי בת עשר, ואחי הקטן היה בן שלוש, אבא עזב אותנו. הוא מצא אישה אחרת, יפה יותר מאמא שלי. אבא השאיר לנו את הדירה, שנרכשה במשכנתה עוד כשההורים שלי היו יחד. אז למדתי בבית ספר טוב, השתתפתי בחוגים ותחרויות, ושיחקתי כדורסל. אבל כשההורים שלי התגרשו, הכל התהפך. אמא שלי נאלצה לעבוד בשתי עבודות במקביל.
היא עבדה כמנקה, ומיד לאחר מכן רצה לקחת חלק בטיפול בקשישה. נאלצתי לעבור חטיבת ביניים לשכונתית יותר, שקרובה לבית. הפסקתי לשחק כדורסל, מכיוון שאמא השאירה אותי כל הזמן להיות עם אחי הקטן בשעות הפנאי שלה. הכל השתנה לגמרי. סיימתי תיכון, התגייסתי לצבא ואחר כך הלכתי לאוניברסיטה והתחלתי לעבוד. איבדתי את הילדות המאושרת שלי.
לקחו לי אותה. אבא, שרצה לחיות חיים חופשיים, ואמא, ששמה אותי בתפקיד המבוגר האחראי של אחי הקטן. רק לא מזמן הצלחנו לסיים לשלם את כל המשכנתה. אני בת 22, והחלטתי להתחיל לחסוך לדירה משלי. החיים נהיו קלים יותר. אבל יש חדשות: ברגע שסיימנו לשלם את החוב, אבא חזר פתאום אל חיינו. התעייף והחליט שהוא רוצה להחזיר את המשפחה. אמא שלי זוהרת מאושר. אבל אני לא מצליחה להבין אותה. הוא לא דאג לנו, לא תמך בנו, ועזב אותנו עם חוב ענק ועכשיו, פתאום, הוא רוצה שוב משפחה. מי אמר שמישהו שמח בשבילו? ברור שאמא שמחה. אבל אני לא מסוגלת לראות אותם יחד…
