לפני כמה ימים אבא שלי בא לבקר אותי. ישבנו ודיברנו, וסיפרתי לו שבעלי נאלץ לכבות את הטלפון שלו הוא מצליח לעבוד אולי רבע שעה, עשרים דקות גג, ואז נכבה, ואם כבר מחליפים סוללה זה אפילו מחמיר אז אני כבר מחפשת לעצמי טלפון חדש ליום ההולדת.
ובעלי ייקח את הישן שלי. אתם הרי יודעים שאני צריכה מכשיר יותר טוב ממנו. ופתאום אבא שלי שולף קופסא ישנה וחבולה, ואומר: “זה בשבילך מסבתא שלי. תוכלי למכור ולקנות לך טלפון חדש.” סבתא החליטה להעביר לי את טבעת הנישואין שלה. הפלא הוא שגם הקופסה המקורית נשמרה.
בנוסף לטבעת, היו בקופסה גם קבלה, תגית ואפילו חותמת מקורית. את הטבעת קנו ב-1977. היא שוקלת קצת יותר משבעה גרם.
בגלל הגיל שלי, אני לא מצליח לדמיין או להשוות למחירים של היום. בכל זאת, זה נראה יקר. אבל בזמנם היה מקובל לקנות טבעות עבות, וכנראה יכלו להרשות לעצמם.
היום לא כל אחד יכול או רוצה לקנות טבעת כזו. בכלל אין לי מושג כמה היא שווה עכשיו. היא עשויה זהב 14 קראט (583), ואני בטוח שהזהב ההוא יותר טוב משל היום. הטבעת, כפי שאתם רואים, הרבה יותר גדולה מה”סטנדרט” של טבעות אירוסין בימינו.
בסופו של דבר, אמרתי מיד שאני בשום אופן לא מתכוון למכור אותה. אני מתכוון לענוד אותה. אני לא מאמין בכל האמונות התפלות (למשל שאסור לענוד טבעות של אחרים). בשבילי זה ישמש זיכרון יקר מהמשפחה. טלפונים, הרי, נתקעים כל שנה קונים וזורקים. טבעת כזו אני בטוח שלעולם עוד לא אקנה לעצמי.
מה אתם הייתם עושים עם טבעת כזו?
