חשבתי שפעמים כאלה קורים רק בסיפורים שמספרים באינטרנט, אך גם אני הייתי חלק מסיפור דומה.
הייתי בת שש כשאבא שלי נטש אותי, את אמא ואת שתי אחיותיי התאומות הצעירות. זה קרה לילה אחד, בן רגע. נשארנו שלוש בנות עם אמא לבד. אמא ניסתה לאורך זמן להגן עליו, אמרה שאבא יצא לנסיעת עבודה, אבל אני קלטתי את האמת. כשכבר לא היה טעם לשקר, אמרה לי בשקט: “אבא כבר לא חלק מהחיים שלנו.”
הראש הילדותי שלי לא הבין את כל הקשיים שהתגלו. כעסתי על אבא ודמיינתי איך יחזור יום אחד, אך הוא מעולם לא שב. אמא נשארה איתנו, לא מצאה בן זוג נוסף. זה היה קשה לה מאוד, אבל נראה שלא הייתה לה בחירה. מי היה רוצה גרושה עם שלוש ילדות? השנים חלפו. היום אני בעצמי נשואה, אם. אנחנו חיים במושב קטן. יש לנו משק צנוע ומטע תפוחים. אולי הוא צעיר, אבל הוא מתפתח לאט לאט ומתחיל להביא פרנסה.
לפני כמה חודשים קיבלתי טלפון מגבר זר. אמר שיש לו עניין לדבר איתי בהקדם ואף רמז שמעוניין לקנות תפוחים בתפזורת. הסכמתי, כמובן. נפגשנו במטע שלי הגיע איש קירח ושמן, וחייך אליי. הוא הגיש לי שקית. פתחתי אותה. בתוכה היו ממתקים זולים וקופסת קפה נמס פשוטה. הופתעתי. ואז אמר:
אני אבא שלך.
לא ידעתי מה לענות. פלטתי משהו: היית בכלא? לא. אתה מתכוון לקנות תפוחים? לא. אז להתראות. להתראות…
הוא השאיר את השקית על הספסל. רדפתי אחריו ונתתי לו את הדברים הזולים. תהיתי למה ציפה. מיד התקשרתי לאחיותיי והזהרתי: אולי אבא יבוא אליכן גם. צדקתי הוא הגיע אליהן עם אותה שקית בדיוק. איך אפשר לחזור אחרי עשרים וארבע שנים עם קופסת קפה נמס? תסבירו לי את זה.
