אז אתה חושב שאין מקום להטריד בחורה צעירה! קפץ אורי, קולו מתפזר בחדר הקטן שגרו בו בתמר וילדי.
מה?
אתם מציקים לתמר עד כדי כך! חישבתם שלא ניכר שהיא לא בת חורגת שלכם בכלל?
יעקב, שלב-אבא של תמר, נגע ברגע וגרר את גופו של אורי חזרה אל הריסות הקיר, ובלכתו השני הרים ידו כאילו היה שובר.
“איבובתי!” קראה תמר, קולה תמהוני, והוציאה את יעקב מהסצנה.
יעקב נישא לילי כשהבת, תמר, הייתה בת עשר. היא זכרה היטב את אביה הבוגר, שנפל לשניים לפני המוות, ולכן בתחילה הופתה כלפיו ברגישות. אך יעקב מצא דרך לדבר איתה, ובסיום יום, כשפנתה אליו במילה “יעקוביק”, קולה נשמעו כמו ניגון של בית משפחה.
בזכות תמר, המשפחה נמשכה לאחר שש שנים מהחתונה כשהדברים השתבכו: יעקב, באותו ערב בטיול משותף של החברה, שמר יותר מדי יין ונפל במעגל של ריקוד ושירה עם עמיתו לעבודה, אינה. הוא שכח כמעט את כל מה שקרה, רק לילי שמעה על כך מהקולניות של האולם.
לילי קראה לו: «לא עוד, יעקב, רק בשביל תמר אני מסליחה. אבל זו הפעם הראשונה והאחרונה». הוא ניסה לתקן את העוול, משקיע זמן נוסף עם המשפחה, ובסוף נצפה איך עיניה של תמר שוב נצצו שמחה.
בגיל שמונה עשרה, תמר הציגה לחיי המשפחה את אהובה, אלון, בחור גבוה, רזה וקצת מתנשא, שמחייך לאנשים כאילו הוא יודע משהו שהם לא. יעקב חיפש לשמור על איזון רק למען בתו.
תמר, את בטוחה שזה המסלול הנכון? שאל ברצינות בעודה יוצאת מהדירה של החתונה.
מה, יעקב? הוא לא נגע בך? נאנבה תמר. את לא מכירה אותו טוב, אלון בחור טוב.
יעקב נאנח, חייך בכנות ריקה, וענה: «נקווה. את לא תבחרי בטעות».
אלון הרגיש את העומס של יעקב, ניסה להימנע ממנו והיה מנומס עד למות. אך כמה שבועות אחרי כן יעקב נלקח לשיחה עזה מביתו של לילי, שהאירה באשמתו שוב: «אתה בחרת שוב? למה לא נשארת עם אינה?»
הוא ניסה להסביר, אך ההקשר המורכב של פגיעה, כעס ואשמתו נמשך. הוא התקשר לאינה, והקול שלה נשמע מרוחק: «אתה שותה? אני כבר נעלה עם בוני, ממתין לילד. איך אתה מרבה להפריע?»
הקשר של יעקב עם אינה נשבר, ולילי נשארה בקשר קר של שבועיים, לפני שראתה את הסיפור מתפזר כמו ריבוב של דף.
יום אחד, בזמן שהלך ברחוב ירושלים, נפל על רכב. רכב קטן בעיצומה של דרך צדדית פגע ברגליו של יעקב. הוא נזכר עם קרע בחלק התחתון של הרגל ועם הטלטול קל עד שגרם לו להקפיא ראשו. בתמר, מציינת באהבה, דאגה לו, מביאה לו מרק חם, קוראת לו ספרים, ומדברת איתו על כל העניין, גם אם הוא מתנגד.
למה אתה מתעסק איתו? שמעה יעקב את תמר אומרת לאורן בחזית הבית. הוא איש בוגר. תן לו להיות עצמו.
אלון! קראה בתמר בחשאי, והמשיכה: יעקב הוא כאב האבא שלי! אני אוהבת אותו ואתמוך בו לא משנה מה.
אלון קיבל את השפעתה בלעזז, יעקב חייך, וידע שהבית גדל באהבה של שניים.
לא עברו חודשים רבים לפני שבא אל תקרית חדשה: המפקח, גבר בשם יובל כהן, שלח משימה ליעקב ולצוותו להרכיב תקרות מתוחות בדירה של לקוח תובעני, מרדכי. יובל טען שהצלחת העבודה אינה תקינה, שהפינות משוכות, ואף רצה לשכנע שהקפידו לבקש כסף נוסף.
יעקב נאנח: «זה שטויות! עשינו את העבודה כמו שצריך, ולא ביקשנו שום תוספת!»
יובל נבהל, וענה בחוסר סבלנות: «תלך אליו ותקן את זה לפני שהוא יתכנן תביעה! אחרת, תצא עם רישיון של חבילות בטחון!»
היום ההוא יעקב לא הצליח ליצור קשר עם מרדכי, חזר הביתה מרוחק, ושיתף את המשפחה במצב. תמר קפצה מיד לעזור: «לא לדאוג, יעקב, אולי אני אצטרף אליך».
לילי נאנחה: «לא ייקח עוד זמן, תסתדרו. אני מתסכלת כבר.»
בבוקר שלמחרת יובל הגיע לבדוק את העבודה. הוא נבטו בעיניים, כאילו היה מוכן להוציא משפט. יעקב נשא את מבטו, וענה: «הרי זה מה שעשינו, אם יש פגם תגיד לי, נתקן.»
יובל צעק: «לא ישמע! אנחנו מקצוענים!»
העצב של יעקב מתפשט, הוא ניסה לשכנע את יובל להרחיב את ההפרעה. יובל קיבל זאת בטבלאות, אך ברגע שיקף רגלו של יובל אל קיר, נפל והקול שלו התפוצץ על עצב.
יעקב, קרוב למוות, חייך במבט חם: «ספר לי, יובל, האם מישהו אמר לך?»
יובל ניסה להסביר, וסיפר שצעיר בשם אסף הציע לו להגיש תלונה על הצוות ולקבל פיצוי. יעקב ראה בתמונה של אסף, שהיה גם האח המשועש של אלון, וידע שהכל משולש.
זה אתה? שאל יעקב.
כן, זה אני אמר יובל עם חיוך מזויף.
אסף נעמד לפני הבית, חיכה לתמר, והאירה כאילו ניסה לחמוק. יעקב שאל: «למה?»
כי אין מקום להטריד בחורה צעירה! קפץ אסף.
מה? שאל יעקב.
אתם משאירים את תמר בלי מבט! האם היא שלכם כבת חורגת?
יעקב ניסה לאחוז באסף, לקח אותו ברצועה אחת, ניסה להכות. תמר צעקה: «אגב!»
אסף קפץ אחורה, רם הקול: «הסתכל, אני רק רציתי שלא יהיו כאן!»
הוא פנה ללילי, והודה עליה שנחשף על כך שקרה ריח. «אתה דחפת אותי למכונית?»
לא! קרא אסף, ידיו קבועות.
יעקב נקט: «אין צורך להוסיף ידיים למגרש!»
תמר, אחרי שהבינה את כל ההתרחשות, החליטה לשחרר את אסף, ובסוף היא בחרה להתרכז בלימודיה, כשהוריה תומכים בה במלואם.
