יש סוג מסוים של אנשים שפשוט בלתי אפשרי לי להתחבר אליהם. מעטים מוכנים לסבול את מה שמכונה “אנשים רעילים”. אני רוצה לשתף סיפור שהתבסס על חוויה של ידידה שלי, ורשמתי אותו בסגנון שלי, לאחר ששמעתי ממנה את הפרטים.
יש לי קשר די קרוב עם קרובת משפחה שלי, דפנה. היחסים בינינו תמיד פתוחים, אנחנו מבקרים זה את זו לעיתים קרובות ומשוחחים בכנות. אז הפעם הלכתי אל דפנה לשתות תה יחד. בדרך קניתי עוגה יפה מהמאפייה ונכנסתי אליה הביתה.
כנראה שלא הגעתי בזמן הכי טוב, מכיוון שדפנה כבר קיבלה אורחת. התברר שאצרה אותה בבית – מרים, השכנה המבוגרת שלה. מרים כבר שנים מתקשה להחזיק את עצמה ומרשה לעצמה לשתות יותר מדי. היא בדרך כלל מוציאה את כל הקצבה שלה על אלכוהול, ותוך כדי כך לא אוהבת לשתות לבד. לכן היא עולה ויורדת במדרגות הבניין, מחפשת עם מי להרים כוסית. בפועל, היא עושה את זה בדרך מאוד פולשנית.
אני משתדל להתרחק ממרים. פשוט לא מסוגל לסבול אותה. היא מדברת בלי סוף ומבלי לחשוב פעמיים. אין לה שום גבול, ולפעמים היא אף מתנהגת באופן מוזר. לכן, כשאני איתה, אני מנסה להישאר קריר וסגור. כבר רציתי ללכת, אך דפנה ביקשה שאשאר עוד קצת. לא התנגדתי, כי לא תכננתי בכל מקרה להישאר יותר מדי זמן. בזמן שהמים בקומקום התחממו, מרים התחילה לדבר, ולא הפסיקה.
לא כל אחד היה מצליח להחזיק מעמד לידה. לפעמים היא מרגיזה אותי עד דמעות, ואז למרבה האבסורד גם גורמת לי לצחוק. לדפנה יש סבלנות חסרת היגיון. אם הייתי במקומה, לא הייתי מכניס שכנה כל כך מעיקה לסלון שלי.
החלטתי לסיים את הביקור מוקדם. פשוט נמאס לי לשמוע אינסוף דיבורים חסרי טעם. מאוחר יותר דפנה סיפרה לי מה קרה לאחר שעזבתי. הגיעה אליה חברה נוספת, תמר. בהתחלה הכל היה שקט, ואז מרים התחילה להשתולל.
המצב הידרדר, עד שלבסוף דפנה ותמר החלו לריב.
“לא תאמין,” סיפרה דפנה, “מרים הצליחה להדליק אותנו עד שלרגע כמעט התחלנו לריב פיזית. בחיים לא חוויתי מצב כזה…”
רק אז הבנתי עד הסוף מהי “רעילות”. מרים מתאימה בדיוק להגדרה הזו. איתה, ריב יכול להתחיל מכלום. כל הדיירים בבניין כבר יודעים עליה, ואף אחד לא מתעניין בה. רק דפנה עוד ניסתה להכיל אותה.
אבל עכשיו גם דפנה החלה להבין את הבעיה. היא המשיכה וסיפרה: “תשמע, אני ותמר חברות נפש מגיל קטן. עברנו יחד הרבה בחיים. ועכשיו הגיע למצב שפתאום מרים מצליחה לעשות בינינו בלגן… רבנו על שטויות. שאלתי את תמר אחרי זה איך היא הרגישה, והיא ענתה שזה היה כאילו נכנסה לטראנס. זה קורה, לא?”
דפנה קלטה סוף סוף את האמת אין טעם לנסות למצוא שפה משותפת עם כל אחד. עדיף להתרחק מאנשים מסוג שכזה. אני הבנתי שאצלי בבניין טוב לי כל השכנים שלי אחלה.
לא הרבה זמן לאחר מכן, דפנה עדכנה אותי שמרים עברה דירה. הדירה שלה מוצעת עכשיו למכירה, והיא חזרה לגור עם הבת שלה בעקבות בעיות משפחתיות. מאז, השקט חזר לבניין. מסתבר שלפעמים מספיק אדם אחד כדי לבלגן את חייהם של כולם.
הסביבה שבה אנחנו חיים קובעת המון. אני מאחל לכולם שכנים טובים ומשפחה רגועה, כי אף אחד לא רוצה לבזבז תאי עצב על אנשים מהסוג הבעייתי הזה.
המסקנה שלי? תמיד לבדוק עם מי אתה בוחר להקיף את עצמך זה שווה זהב.
