– נמאס לי כבר! יהונתן טרק בכעס את הכף על השולחן, מבטו חודר אל אשתו. זה נקרא אוכל? איטריות רכות מדי שהפכו לעיסה וזוג קציצות שאפילו לא טיגנת כמו שצריך! מה עשית כל היום? היית דבוקה לפלאפון שלך, נכון?
– איך אתה מדבר אליי? נעלה דמעות לירון, מחזיקה את הסמארטפון מאחורי גבה בתקווה שלא יבחין. טיפלתי בתומר! הוא שובב כזה! ברור ממי הוא ירש את זה, חייכה במרירות והביטה איך יהונתן מאדים כולו. קשה לי! שום דבר לא הולך לי! הלידה ממש טלטלה אותי…
– תומר כבר בן שנתיים וחצי, דיבר בשקט יהונתן, משתדל לא לפרוק את כל כעסו. ממזמן היית צריכה לרשום אותו לגן, ולחזור לעבודה. תראי איזה חיים יהיו לנו פתאום!
– למה שאני אכניס את הילד שלי לכוורת מחלות הזאת? קפצה לירון, אי נוחות בקולה. רוצה לראות אותי שוכבת עם תומר באיכילוב?
– ילד צריך יחס, התפתחות. את צריכה לעזור לו, שקצת תביני.
– אני עוזרת! תומר מתקדם לגילו, כך אמרה הרופאה בבדיקת ההתפתחות! התעקשה לירון. כבר דשו את הוויכוח הזה כמה פעמים, והיא פחדה פחד מוות שיהונתן ידרוש באמת לשלוח את תומר לגן. לא התאים לה לחזור לשגרה של עבודה. בחופשת הלידה התרגלה לגלול בפלאפון שעות ולא רצתה לוותר על כך!
– ולמי מגיע תודה על זה? איבד יהונתן שליטה ודפק באגרוף על השולחן, הצלחות קפצו במקום. לאמא שלי! היא באה ומשקיעה בתומר! את רוב הזמן או ישנה, או משחקת בטלפון! למה שלא תנקי בבית או תכיני פעם אחת ארוחת ערב כמו שצריך? למה שאני אחזור מהעבודה ואז אוכל את זה? סקר במיאוס את צלחת ה”גורמה” שלו.
– אני לא עוזרת בית! וגם לא טבחית! אני אשתך! ואתה בעליאתה אמור לדאוג שכלום לא יחסר לי!
ולירון באמת הייתה משוכנעת בדבריה. אחרי שעות של מכלול ריאליטי ישראלי וקריאה בפורום אימהות, השתנתה לה תפיסת העקרת בית. פעם חשבה בתום לב שעליה לספק לבעלה חום, לדאוג לכל פרט, לחנך ולגדל ילדים. עכשיו הבינה שזו עבודה של עוזרת בית, לא אֵם מודרנית בישראל. היא מעריכה את עצמה מספיק כדי להתרחק מתדמית המשרתת.
ככה?! יהונתן לחש כאילו בקושי שולט בעצמו. אז אני אעבוד עד אפיסת כוחות, ואת תשבי על הספה כל היום? זה מה שיהיה?
אני משקיעה בעצמי, מתפתחת! לירון אמרה בקול זקוף. יום אחד תתגאה בי מול החברים שלך: “תראו איזה אשה חכמה יש לי, מבינה בהכל.”
– באמת? איזו ספר קראת לאחרונה? איזה משהו מעניין למדת? יהונתן התרומם, נעמד מולה, מעט מאיים. למה את שותקת? אה, נכון, אין לך מה לומר! פיד פייסבוק זה לא ידע, גם לא הריאליטי שאת רואה. ותגידי לי ברצינותאת הולכת בכלל להשקיע בבית ובתומר, כמו שאמא אמורה?
אני לא משרתת, כבר אמרתי.
לירון הרימה קול, והמטירה על יהונתן שלל טענות: שהוא לא מרוויח מספיק, שהוא מתנהג כרודן, שהוא אף פעם לא נמצא… הוא רק ישב, שתק ושבסוף פלט:
גירושים.
סליחה? גמגמה לירון, שכבר הכינה מונולוג תלונות חדש.
גירושים, חזר יהונתן בקרירות. אמצא אישה נורמלית, שתהיה לי בת-זוג טובה ואמא אמיתית לבן שלי. הרי את ממילא רואה את תומר שעתיים ביום, כל השאר על הסבתות. את אפילו לא אמא. גם אשתך בקושי אפשר לקרוא לך.
בהתחלה לירון נלחצה, אבל מהר מאוד גיחכה בביטול. יהונתן הרי רק רוצה להרתיע אותה. לא ייתכן שיבקש באמת להתגרש! ומי ייתן לו את תומר? היא אימא, וזהו!
אבל יהונתן השתנה. הפסיק לדבר אליה, היה עובר לידה כאילו לא קיימת. תומר טס עם סבתא לחוף הקשתות באשדוד לשבועיים. לירון אפילו שמחהכמה שקט, בלי אף אחד להפריע לה עם הפלאפון. רק אחרי יומיים התחילה בעצמה להתקשר לסבתא, מתגעגעת פתאום בנואשות.
שבועיים אחרי המריבה, הגיעה הביתה מעטפה רשמיתהזמנה לבית המשפט. יהונתן הגיש באמת תביעת גירושין. ביום הדיון חיכתה לה הפתעה כואבת: אמא שלה עמדה בתקיפות לצידו של יהונתן.
– אני אומרת בפה מלא: תומר צריך להישאר עם אבא שלו קבעה האם בקור-רוח, מבט נוקב על בתה. לצערי, לירון לא הבינה מהו רגש אימהי, את רוב הזמן ביליתי אני וסבתא של יהונתן עם תומר. יהונתן עובד קשה, אבל תמיד מוצא זמן לילד. אני בטוחה שהוא יהיה הורה טוב יותר.
השופטת הנהנה, מבטה ננעץ בלירון שהייתה קרובת דמעות. ומה לה יש? בלי עבודה, בלי בית, ובלי קשר אמיתי לבנה. כל הסיכויים אצל האבא.
אני מבקשת זמן לשיקום! אל תפרקו את המשפחה! תנו לי הזדמנות! לירון התייפחה. יהונתן, נשבעת לך, אני משתנה! שכחתי מכל השטויות על עוזרת בית, אני רוצה להיות רעיה טובה ואמא אמיתית! רק תאמין בי!
טוב…
***********************
חודש לפני כן.
– הבת שלי הידרדרה לגמרי, אני מתביישת, אמרה נינה, אמא של לירון, בשקט ליהונתן. אני מבינה אם תרצה להתגרש. כל היום בבית, לא מטפלת, לא מסדרת, לא מגדלת. אם תחליט להיפרד, לא אשפוט אותך. רק תאפשר לי לראות את תומר.
אני אוהב את לירונית, למרות הכול, נשם עמוק יהונתן. אבל באמת נהיה פה בלתי נסבל. אני רוצה לתת לה צ’אנס אחרון.
למה לא? אפילו יש לי רעיוןתתחיל בהגשת תביעה. לירון תתקומם, אבל יהיו שלושה חודשי קירור. זה ינער אותה סוף סוף.
**************************
לירון הבינה את המסר. הבית חזר לנצוץ מניקיון, ריחות תבשילים חגגו באוויר, והיא למדה שוב כיצד להיות נעימה, קשובה, ובעיקר אמא לתומר הקטן ששמח כל כך לראות שאמא שלו סוף-סוף שם בשבילו, כפי שייחל.
