הייתי בת עשר כשאבא שלי עזב את אמא שלי.
אמא קיבלה את זה בצלילות כל כך מוזרה, כאילו העולם נהיה דגי כסף שוחים באוויר החדר. הבנתי אז שאני רוצה להיות חזקה כמוה חזקה כמו רימון שנשאר שלם גם כשנופלים עליו גרעיני גשם. אף פעם לא דיברה רעה על אבא, למרות שהוא בגד בה, ולפעמים הרים עליה יד, כמו רוחות מסתוריות שנושבות ברוח הלילה. תמיד קראה לו אבא שלך, ותמיד רק דברים טובים, כאילו הסיפור מסופר בלחן מתוק של חליל. אחר כך השמים צבעו לה את הדרך, ושלחו אליה את האיש שנעשה בעלה דניאל.
גם לדניאל זה היה נישואין שניים. בחייו הראשונים, העולם התרסק עליו כמו ארגזים ישנים של תפוזים בשוק הכרמל. אשתו הקודמת אמרה שוב ושוב שאין בו די, שהוא חלש, שלא מביא מספיק שקלים. יום אחד פשוט הניח את המפתחות, עזב אותה ולקח עמו רק געגועים לילד שנשאר מאחור. היחידיות של הקשר הייתה הבן המשותף.
אחרי הגירושין, החיים פתחו לדניאל חלון כחול. קודם כל, פגש את אמא שלי אהבה שלא נגמרת, וחיבוק שלא מפסיק. אחר כך, חלומות העבודה שלו הפכו אמת, והוא קיבל קידום ומשכורתו קפצה פי כמה. תוך שנתיים קנה בית יפה בהרצליה והתחיל לאסוף כסף למאזדה חדשה. הבשורה הזאת פתחה את דלתות הלב של אשתו לשעבר היא ניסתה לשוב, אבל היה זה מאוחר מדי. כשסגר בפניה את הדלת, היא אסרה על הבן לראות את דניאל.
דניאל, בשבילי ובשביל אחותי, הפך לאבא אמיתי. הוא הקשיב לנו, לקח אותנו להיפגש עם נחשי החול בלילות סתוויים, ובנה איתנו עפיפון שדואה מעל מגדלי עזריאלי. סוף סוף, הבית שלנו היה מלא שמחת רימון, במיוחד לראות את החיוך שצבע שוב את פני אמא.
שנים רבות חלפו מאז. אני ואחותי הפכנו לאמהות, ופתחנו בתים משלנו. אמא ודניאל (שהתחלתי לקרוא לו אבא) פרשו לגמלאות. חייתי בשלווה ודמיינתי שכל הרקיע מחכה לרגליהם עד שאמא התקשרה יום אחד, קולה מופרע כמו רדיו תל אביב בְּסופה, וביקשה שאבוא מיד.
הלב שלי דפק בדרך אליה ידעתי שדבר לא טוב קרה לדניאל. אמא לא הייתה מתקשרת אליי סתם כך. משהו עקום נכנס בסיפור: אמא סיפרה שדניאל החליט להשאיר את כל רכושו לבנו האבוד, זה שלא ראה שלושים שנה אני ואחותי לא חמדנו אף פעם את כספי דניאל, אבל קיווינו לפחות שישאיר את הבית לאמא, הרי השקיעה בו כל כך הרבה זיעה ודמעות, ואם, חס וחלילה, משהו יקרה לו היא תישאר ללא כלום.
אותו לילה, אמא בכתה דמעות שחורות, ואני ניסיתי לנחם אותה כמו שמנחמים יונה שהתבלבלה בדרכה. אני לא מסוגלת להבין למה עשה דניאל דבר כזה לאמא שלי… וכל הרחובות בתל אביב רועדים בחלום הזה, כמו שורות של זיתים מתחת לירח לבן.
