יומן אישי, יום שני בבוקר
היום, כשאבא שלי יצא לדרך לעבודה, הוא עצר בתחנת דלק בתל אביב כדי למלא דלק. בעודה שם, הבחין בבחורה צעירה, כנראה בסביבות גיל 19, בהריון, שישבה בקצה התחנה וביקשה עזרה. היא פנתה אליו עם מבט עצוב, והוא ענה שאין לו עודף, והתכוון להיכנס בחזרה לרכב ולהמשיך הלאה.
אבל משהו נגע בו, והוא חזר אליה ושאל אותה בעדינות איך הגיעה למצבה. הבחורה, ששמה היה נעה, סיפרה לו שבגלל המחלוקות עם הוריה שלא קיבלו את בחירותיה האישיות היא נאלצה לעזוב את הבית. היא נכנסה להריון ללא נישואים, ומשפחתה התרחקה ממנה. אבא שאל אם יש לה עבודה או תמיכה כלשהי, והיא ענתה בעצב שאין לה.
אחר שיחה קצרה, אבא שלי החליט לעזור. הוא נתן לה את כרטיס הביקור שלו ואמר לה להתקשר אליו ביום שלמחרת.
למחרת, נעה התקשרה, ואבא הציע לה להגיע אליו למשרד. הם ישבו לשיחה, שהפכה במהירות לראיון עבודה. כעבור שבוע, נעה התחילה לעבוד אצלו בהתחלה היא ענתה לטלפונים וטיפלה בשליחויות קטנות. עם הזמן, בזכות ההתמדה והנחישות, היא הפכה לאחת הסגניות למנהל, והיום יש לה משפחה קטנה משלה, והיא מסתדרת יפה מאוד. אני חושבת על כמה רגישות וסבלנות יכולים לשנות חיים אולי גם אני אלמד יום אחד להיות משמעותית עבור מישהו אחר כמו שאבא שלי היה בשבילה.
