הבוקר עליתי לאוטובוס בתחנה בכביש גהה, בדיוק כפי שתכננתי. כל המקומות כבר היו תפוסים, חוץ ממושב אחד ליד גבר שנראה קצת יותר מבוגר ממני. האמת, בכלל לא שמתי לב אליו בהתחלה הראש שלי היה עסוק בשבע שעות של נסיעה עד להורים שלי בחיפה, והיה לי ים של בעיות שפשוט לא הפסיקו להתרוצץ לי בראש.
האוטובוס התחיל לנסוע, ואני כבר התמקמתי בנוח בכיסא. אחרי כמה דקות האף שלי קלט ריח עדין של מושק עם שילוב חזק של קפה שחור קלוי בדיוק כמו שאני אוהב. זה היה מריר ונעים, והריח הזה העלה לי פתאום זיכרונות שלא נתנו לי מנוחה.
קיץ, חום, אני בן 17, שוכב על הדשא ליד נחל הירקון עם החבר האהוב שלי יונתן. גם הוא היה מריח ככה, בדיוק אותו ריח שגרם לי להרגיש ביטחון. אנחנו מתנשקים תחת שמיים מלאי כוכבים, ויונתן לוחש לי שהוא יהיה איתי תמיד, לעולם לא יעזוב. אהבה ראשונה עוצמתית, סוחפת. רציתי לוותר על הכל בשביל להישאר לצידו, אפילו על הלימודים.
אבל החיים סידרו את זה אחרת. יונתן התגייס לצה״ל, עבר לבאר שבע ומצא שם מישהי חדשה, התחתן, והשאיר אותי עם הלב שבור. לא יצאתי אחרי זה עם אף אחת, לא הפסקתי לאהוב אותו, גם אחרי עשר שנים.
הסטתי לרגע את מבטי אל הבחור לידי רגע, מה? גבר גבוה, שיער כהה, עיניים כחולות, אף דק, שפתיים מלאות ממש כמו יונתן. הלב שלי פתאום התחיל להלום בטירוף.
“תגיד, קוראים לך במקרה יונתן?” פניתי אליו בחיוך מהוסס.
“לא, אני רונן,” הוא השיב ופנה אליי עם חיוך ששוב הדהד את מראהו של יונתן. “ואת/ה?”
לקח לי רגע להתאפס. “אני יערה, נעים מאוד.”
“אני שמח להכיר. את כל כך מזכירה לי מישהי…”
“באמת? את מי?”
“האהבה הראשונה שלי. נפרדנו לא הכי יפה היא מצאה מישהו אחר, ואני לא מצליח להפסיק לחשוב עליה כבר עשור. ופתאום את פה. לא להאמין.” רונן דיבר בכנות כזאת, ואפילו קצת הסמיק, היה ברור שהזכרונות עדיין מדממים.
“זה מוזר,” שיתפתי, “יש לי בדיוק את אותו סיפור. אתה דומה בול לאהבה הראשונה שלי. לא חשבתי שזה קורה באמת…”
“תקשיבי, יערה, אולי נחליף מספרים? ניתן לזה הזדמנות?”
“למה לא?” עניתי.
התחלנו לדבר, להכיר, לצחוק ולשתף חלומות קטנים. מי יודע איפה זה עוד ייגמר. אולי הגורל נותן לשנינו הזדמנות שנייה, עם מישהו כל כך דומה לאהבה הראשונה. הרי אין צירופי מקרים בעולם, יש דברים שכנראה פשוט צריכים לקרות.
בסוף הנסיעה, כשהסתכלתי עליו יורד בתחנה, הבנתי משהו אי אפשר לחיות כל הזמן בעבר או בתוך הלב השבור. לפעמים, בדיוק כשלא מצפים לזה, מגיעה הזדמנות חדשה להתחלה וכל מה שצריך זה קצת אומץ לקחת אותה.
