לא ציפיתי מבעלי
יומן אישי, 12 באייר
דפנה, חייבות לעשות משהו אמרתי באנחה בטלפון.
מה קרה? ענתה נטע, אחותי הקטנה, ודאגה נשמעה בקולה.
כבר מהצלצול הזה הייתי לחוצה. לרוב היינו מדברות רק בווטסאפ פה ושם, אבל עכשיו התעקשתי על שיחה טלפונית.
אמא כבר לא יכולה להישאר לבד. אם היית מדברת איתה יותר, היית יודעת, הרשיתי לעצמי להטיח בנטע.
טוב, די, תחסכי ממני הערות. בואי נדבר עניינית. מה קרה?
נשמתי עמוק, כי ידעתי שעם נטע זה קשה יותר משנה לשנה.
אני מזכירה לך שאמא כבר בת 73. יש לה לחץ דם גבוה, כל הזמן חולשה. בקושי מבשלת לעצמה, שומרת על נקיון הדירה בקושי רב. כבר לא מדברת על זה שהיא לא תמיד מצליחה לקנות אפילו לחם לבד מזל שיש את השכנה, יעל, שמביאה לה משהו מדי פעם.
את אומרת שאמא רעבה? נטע כבר ממש נבהלה.
ברור שלא! אני מגיעה כל שבועיים, מביאה לה כל מה שצריך. רק שאני מדברת על זה שהיא לא מצליחה להסתדר בלי עזרה יותר. ואם תיפול איך נסתדר אחר כך? לטפל בה יהיה מאוד קשה.
שתקנו. אמא תמיד הייתה מלאה, עם השנים העלתה עוד. אפילו כשהיינו רומזות שתשמור על דיאטה, נעלבה מאד.
והיא גם סובלת מבדידות. כמעט בוכה כשאני נוסעת. אומרת שכולם עזבו אותה זה פשוט בלתי נסבל, המשכתי.
אז מה את רוצה בעצם?
לקח לי רגע לאזור אומץ. כל שנה קשה לי יותר לשכנע אותה.
אני חושבת שכדאי שתעברי אליה.
נו באמת! ולמה את לא עוברת? רוצה לנחש? יש לך את גדי “בעלך הנפלא”, ויש גם את דורון הקטן בן 25, מסכן עדיין “ילד”.
דפנה, בשביל מה כל הציניות הזאת?
כי את תמיד מחליטה בשביל כולם! אף פעם לא מעניין אותך מה טוב בשבילי! היא כמעט צעקה.
וגם לי התפלק:
ומה כשהיית לבד עם הילדה שלך, ורק אמא התרוצצה בינינו בין אבא החולה אלינו, דאגה לאוכל, שמרה על מרים שתוכלי לעבוד ולנשום זה לא הפריע לך?!
פה היא שתקה. ידעתי שהיא נזכרת: תקופת הגירושין שלה, איך חמותה נחמה אמנם לא הפריעה להם לגור בדירה, אבל לא ממש התעניינה בנכדה, וגם המזונות לא היו שווים הרבה. נטע התרוצצה, אמא נשאה בחלק לא קטן מהנטל.
מאוחר יותר, כשתמי הבת שלה התחילה קולג’ בירושלים, נטע עברה לתל אביב למכור שעות צילום בדירות שכורות, ולא חלמה לחזור לפרדס חנה.
אין לך מושג מה זה לגדל ילדה לבד, ירדה עליי, ובדיוק למקום הכואב, כי לא זכיתי לילד שלי.
לקח לי עוד רגע להתאושש. באמת, החיים שלי נראו אחרת על פניו נשארתי אחרי לימודים בבאר שבע, עבדתי בניהול חשבונות, דמיינתי שחתונה מוצלחת עניין של זמן. אבל לא הלך רק בגיל 39 הכרתי את גדי, שלוש שנים מעליי, אלמן עם בן עשר דורון.
בעלי עבד בחברת חשמל בתור חשמלאי, מתוקן וסגור, לא מפספס דקה, לא שותה, לא מרכל. במשך 14 שנות נישואים ממש נהייתי “אשת חיל” רק שלא יחסר דבר.
רציתי מאד ילד, לא הסתדר. אז גדי ודורון הפכו למשפחה שלי, ולא רציתי לאבד אותם בשום פנים ואופן.
חשבתי לקחת את אמא אליי בהרצליה, אמרתי בלחישה, אבל היא לא מוכנה לשמוע.
למה שגדי יסכים לאמא שלך בבית? עוקצת שוב נטע או שלא אמרת לו כלום, כי ידעת שתסרב?
נטע! בחייאת! בואי נדבר רציני עכשיו!
המיצינו, קראה, וניתקה.
באמת מיצינו.
נשארתי עם הטלפון ביד. זה הפיתרון האידיאלי נטע בבית של אמא, ואני עוזרת מרחוק, גם אוכל, גם כספים. אפשר היה למצוא עבודה מהבית. באור יהודה יש אינטרנט יותר טוב מאשר בדרום.
אבל נטע כרגיל לא מוכנה להקל על החיים שלי. כמו ילדה מפונקת, כך נשארה גם בגיל ארבעים.
אי אפשר להכריח אותה. שום סיכוי.
“לדבריך דיברתי עם אמא. הכל בסדר אצלה, לא צריכה עזרה. תפסיקי לעשות סיפור מכלום!” שלחה לי למחרת בוואטסאפ.
לא טרחתי לענות.
מה יש להוכיח? נטע אולי מדברת עם אמא פעם בחודש, מקסימום כמה הודעות. אמא לא מתלוננת, מפחדת להפחיד אותה שלא תעלב ותנתק קשר בכלל.
אני תמיד מקשיבה, סוחבת את הדאגה לשינה. אפילו גדי, שבדרך כלל לא שם לב למצבי רוח, כבר שאל, “קרה משהו?”.
לא אמרתי מילה. למה להעמיס עליו? אבל פתרון אין לי מושג.
מטפלת? עם המחירים בארץ אי אפשר לעמוד בזה.
זהו! גדי הניח את כוס התה על השולחן. שלושה חודשים את לא עצמך. מה קורה?
הפעם פשוט קרסתי. דמעות. התאפסתי מהר כי גברים לא אוהבים דמעות הסברתי בקצרה.
ולמה לא סיפרת לי שאמא שלך לא מרגישה טוב? גדי תקע בי מבט.
לא רציתי להטריד
מה חשבתי לעצמי? עכשיו יש לו בעיות עם אישה דואגת
טוב, גדי התרומם. תודה על הארוחה. הולך לישון.
אפילו חדשות לא ראה. מה יהיה עכשיו?
בקושי נרדמתי. בבוקר ישנתי עד מאוחר, אפילו את השעון לא שמעתי. לא שבת בלי לעזור לגדי בדיוק אחרי התפילה כפי שהוא אוהב. עוד פדיחה.
אבל גדי ישב במטבח, שתה תה, קרא בטלפון. מבט שלו היה רציני, הקול רגוע.
התעוררת? פנה. בואי שבי, צריך לדבר.
התיישבתי לאט בציפייה.
חשבתי על זה. צריכים לעזור לאמא שלך. לא משאירים זקנים לבד. אמא שלי לא זכתה להזדקן בקיצור, אנחנו עוברים אליה.
בדקתי כבר עם מושבניק שם. אצלם אפשר למצוא עבודה, וגם לך נמצא מה לעשות.
כמעט נפלתי מהכיסא.
גדי אתה בטוח?
בטוח מאד. שכחת שאמא שלך קיבלה את דורון בחום כל חופש? ואני היא תמיד עזרה לי, אפילו כשלא היינו משפחה. ויש לי כוונה לחזור לכפר כבר שנים. אם רק לא תתנגד.
לא תיארתי לעצמי שהגבר הרציני שבי יחשוב כך. חלום?
ומה עם דורון? שאלתי בלי להבין.
מה איתו? גדי חייך. גבר בן 25, עם עבודה, דירה. יהיה לו נוח, סוף סוף מתפנה.
גדי! חיבקתי אותו, וממש בכיתי, שוכחת שהוא לא אוהב חיבוקים.
והוא, רק ליטף לי את הכתפיים בשקט ואמר יהיה בסדר.
ואני, כל כך מקווה שהוא צודק.
