אמא, שוב את מטגנת דגים? שאלה ליורית כשהביטה אל המטבח. כן, פתחתי חלונות וגם הדלקתי את הקולט אדים, ענתה מרים.
בארבעת החודשים האחרונים מאז הבת עברה לגור איתה, מרים הייתה חייבת להתנצל כמה וכמה פעמים ביום. פעם האוכל מלוח מדי, פעם היא קיפלה את הבגדים במקום הלא נכון, או שבטלוויזיה בחדר הבת שומעים חזק מדי.
מרים בכלל לא שמה לב איך החלה ללכת על קצות האצבעות בביתה שלה, מנסה לעשות הכול בשקט, שלא להפריע לבת ולחתן. בהתחלה הכול היה נראה בסדר…
אחרי החתונה ליורית ובעלה החליטו לעבור לדירה משלהם בתל אביב. הם היו מבקרים אצל מרים בסופי שבוע. זה היה ברור: יש להם עבודה וחיים משלהם.
יום אחד, מרים הרגישה לא טוב. השכנים הזעיקו אמבולנס, ותוך דקות הגיעה גם הבת. כשליורית השתחררה מבית החולים, אמרה לאמא שלה: יש לנו הפתעה בשבילך. נראה לי שתאהבי אותה. תגלי בבית.
מרים נכנסה לדירה ומיד נתקלת בשקיות במסדרון. דיברנו והחלטנו שמעתה נגור אצלך. נטפל בך.
מרים הופתעה מהמעשה של הילדים. בהתחלה ליורית באמת טיפלה באמא שלה, ניקתה, בישלה, גיהצה בגדים. אך אחרי חודשיים, ליורית הלכה ושכחה למה באה מלכתחילה. מרים חזרה לאיתנה והחלה לעשות הכול לבד. כשהילדים היו בעבודה, היא בישלה וניקתה. הבת ביקשה ממנה שוב ושוב שתרשה לה לטפל בה, אך מרים התעקשה שהיא מרגישה טוב יותר.
ליורית ובעלה קלטו מהר את היתרונות של מגורים אצל מרים אין צורך לשלם שכירות, הבית נקי ויש אוכל מוכן.
אמא, היום מגיעים חברים שלנו. אולי תלכי לבית של השכנים לשתות תה? יהיה לנו יותר נעים, ואת לא תרגישי בודדה, אמרה ליורית פעם.
מרים לא רצתה לצאת בערב. במיוחד כשהשכנה נוטה להירדם מוקדם. היה חם בחוץ, אז יצאה לעשות סיבוב ליד הבית ולנשום אוויר. הזמן עובר, האורחים לא נראים שעומדים ללכת. מרים כבר רצתה לשכב לנוח, אבל נשארה להמתין לטלפון מהבת שתקרא לה בחזרה הביתה.
שכן עם כלב יצא מהבית, חזר כעבור חצי שעה, וראה את מרים יושבת עדיין על הספסל. סלחי לי, הכול בסדר אצלך? שאל השכן. כן, פשוט הגיעו אורחים ואני לא רוצה להפריע להם. אולי את זוכרת אותי, גר בקומה הראשונה. כן, אני זוכרת.
הם ניפגשו כמה פעמים, אך השיחות הצטמצמו לבוקר טוב ולשלום. אשתו של פנחס נפטרה לא מזמן, והילדים שלו גרים בנפרד. בואי נשב אצלי, נשתה תה. כבר מאוחר, כבר קר בחוץ. תתקשרי לבתך ותגידי לה שאת אצל השכן לזמן מה. מרים התקשרה לליאורית, אך היא לא ענתה. מסתבר שמרים לא הייתה בראש סדרי העדיפויות. יאללה, בואי, ענתה מרים.
שתו תה ודיברו. פתאום טלפון מליאורית: אמא, איפה את? האורחים מזמן הלכו. אנחנו כבר הולכים לישון ואת עדיין לא פה.
הקול של בתה שוב נשמע מאוכזב. מרים לא הבינה מה עשתה הפעם לא בסדר. היא התארגנה לחזור הביתה. פנחס ליווה אותה עד הבית.
לא שצריך לטפס שתי קומות, אמרה מרים. אני אוביל אותך, כך אהיה רגוע יותר, ענה פנחס.
מאז הפכה מרים לאורחת קבועה בבית של פנחס. שתו ביחד תה, או בישלו ארוחת ערב. לפעמים פנחס היה מבשל משהו מיוחד לפי מתכון משלו.
באותו יום, מרים שוב באה לבית פנחס. היה יום ההולדת של החתן, והיו אורחים בבית. אצלך הבית שקט ושליו, אמרה מרים. את יכולה להישאר כאן תמיד, הציע פנחס. הביט בה במבט כזה שידעה שהוא רציני. אשקול זאת, השיבה מרים עם חיוך. בעצם, כבר ידעה שתגיד כן.
