מה אתן עושות פה? זה הבית שלי! אני ובנך התגרשנו כבר לפני שלוש שנים! צעקה תמרה, כשראתה את חמותה לשעבר מביאה עימה את יעקב האינסטלטור ומנסה לפרוץ לדירתה.
תמרה נפרדה מאוריה לפני כמעט שלוש שנים. במשך עשר שנות הנישואין, הוא ואמו הרעו לה את החיים: החמות לקחה לה את המשכורת, פיקחה על כל תנועה, ואוריה עצמו ישב עם חבריו סביב חומוס ובירה במטבח עד עלות השחר, רב עימה על כל שטות, והביא אותה לבכי שוב ושוב. בלב המולת השנים האלה, תמרה איבדה את בריאותה ושמחתה, והשמינה מהמתח והכאב.
יום אחד, כשהביטה במראה וראתה פנים עייפות ונשמה כבויה, ידעה שאם לא תעזוב האנשים האלה יכבו בה כל שביב אחרון של חיים. הגירושים היו סוערים, מלאים צעקות ואיומים, וניסיונות עקשניים מאוריה להישאר בדירה ששייכת לה. הוא סירב לעזוב, דרש את ‘החלק שלו’, ורק בעזרת המשטרה תמרה הצליחה לגרש אותו.
באותו ערב, חזרה מהעבודה ועלתה לקומה שלה. עוד לפני שהספיקה לגשת לדלת, הבחינה במחזה מצמרר: חמותה ניצבת ליד הדלת, ויעקב האינסטלטור בחולצה הכחולה מתעסק במנעול, בעוד היא מזרזת אותו: “תעשה מהר”. תמרה קפאה במקום ותהתה אם זו הזיה, ואז פנתה אליהם בקול רועד:
מה אתן חושבות לעצמכן?
החמות לא טרחה אפילו להסתובב:
באנו עם דוד לקחת מה שמגיע לנו.
אתן לא שפויות? אני ואוריה התגרשנו, הדירה הזאת שלי!
מחצית מהבית שייכת לבני. אמרה בקרירות.
תמרה עמדה שם, הלב דופק במהירות, מתקשה להאמין שזו אכן המציאות, ולא סיוט נוסף. ואז קלטה את הלחש הנחפז של החמות ליעקב: “תמהר, היא לא צריכה לראות מה יש בפנים”. המילים פילחו את תמרה. למה בעצם שלא תראה? תמרה ניגשה במהירות לדלת, ופתאום שמה לב ללכלוך דקאי וטרי שטשטש את השטיחון.
ברור שזו לא הפעם הראשונה שהדלת נפתחה. הלב שלה צנח. היא זעקה: “כבר נכנסתן לי לדירה?!” החמות החווירה, רק פשטה חיוך זחוח: “יש לנו זכות”.
בתנועה חדה דחפה תמרה את החמות ופתחה את הדלתומה שראתה הדהים אותה כל כך עד שצעקה.
בסלון ישבו אוריה, בעלה לשעבר, ועמו נערה צעירה, אהובתו החדשה. כאילו ביתם הפרטי: החפצים פרושים בסלון, שקיות עם מצרכים מהשוק, הנעליים שלהם בכניסה. אוריה אפילו חייך:
מה? חצי בית שלי. אמא עוד רגע מחליפה מנעולים, את תסתדרי בחוץ. אנחנו נגור כאן מעכשיו.
הברכיים של תמרה כמעט בגדו בה, אבל היא שמרה על קור רוח, שלפה את הטלפון, והתקשרה מיד למשטרה.
כעבור מספר דקות הגיעו שוטרים.
תמרה הראתה להם את כל המסמכים: תעודת בעלות, פסק דין גירושים והוראה להוציא את אוריה מהדירה. השוטרים האזינו לשני הצדדים, ואז פנה אחד מהם לאוריה בנוקשות:
אדוני, נכנסת לבית שאינו שלך. אנחנו מבקשים שתצטרף אלינו.
אוריה צעק, החמות נופפה בידיים בבהלה, אבל לשווא. הוא הוצא מהמקום, האינסטלטור קיבל אזהרה חמורה, ואילו החמות, חיוורת כסיד, התיישבה בלית ברירה על כיסא ולחשה: “חשבנו שמגיע לו”
כך, אי שם בעבר הרחוק, תמרה הצליחה סוף סוף להחזיר אל ביתה וגם אל שקט נפשה.
