“מה אתן עושות כאן? זה הבית שלי! התגרשתי מהבן שלך לפני שלוש שנים!” צעקה נועה כשראתה את חמותה לשעבר מובילה עימה מנעולן שמנסה לפרוץ לה לדירה.
נועה סיימה מערכת יחסים קשה עם דניאל, בעלה לשעבר, לפני כמעט שלוש שנים. במשך שנים, הוא ואמו יעל שלטו לה על החיים: יעל לקחה לה כל שקל מהמשכורת, חיטטה לה בתיק, שלטה על כל צעד. דניאל הזמין חברים לשתות עד השעות הקטנות של הלילה במטבח, צעק, הפחיד וגרם לה לבכות לילות שלמים. עשר שנים נמשכו כך, עד שבריאותה הידרדרה והיא עלתה במשקל בגלל המתח.
יום אחד, כשבידיה כוס תה והיא מביטה במראה בפנים המותשות שלה, היא הבינה אם לא תעזוב עכשיו, הם יחסלו אותה. הגירושין היו מלאים בצעקות, איומים, ולדניאל היו ניסיונות להישאר בדירה שלה. הוא סירב לצאת, דרש “חצי” משלו, ורק בהתערבות המשטרה, הצליחה להוציא אותו ואת אמו.
היום, אחרי סיום יום בעבודה בעיר תל אביב, חזרה נועה הביתה. היא טיפסה במדרגות לבניין ברחוב קפלן, וכשהגיעה לדלת, קפאה: יעל עמדה ליד הדלת יחד עם מנעולן במדים כחולים, מתעסק במנעול. יעל דחקה בו: “נו, תמהר!”
נועה עצרה ואז קראה בקול:
מה את עושה פה?!
יעל לא הסתובבה אפילו:
באתי עם אחיין לארוז את מה שמגיע לנו.
השתגעת? אני לא נשואה לבן שלך כבר שלוש שנים. זו הדירה שלי!
חצי דירה שייכת לדניאל ענתה לה בקרירות.
נועה עמדה שם, הלב מפרפר, לא מאמינה שחמותה לשעבר באמת מתכוונת לפרוץ לה לדירה. ואז שמעה מילים שחילחלו לה לעצמות.
יעל רכנה אל המנעולן ולחשה בקול רועד: “תסיים מהר, שלא תראה מה יש בפנים.” המילים האלה גרמו לנועה צמרמורת. מה יש להסתיר?
נועה זינקה קדימה וראתה על השטיח ליד הדלת סימני בוץ טריים.
המנעול כבר טופל בו בעבר. הלב שלה צנח. היא הרימה את קולה: “כבר נכנסתן לדירה שלי?!”
יעל החוירה, עשתה פרצוף של עליונות: “יש לנו זכות.”
נועה דחפה אותה ופתחה בכוח את הדלת ומה שראתה בפנים גרם לה לזעוק מאימה.
בסלון ישבו דניאל והחברה שלו, תמר. שניהם ישבו שם כאילו זו דירתם, עם בגדים מפוזרים, שקיות אוכל מהסופר בצפון תל אביב, ונעליים בכניסה. דניאל חייך בבוז:
מה קרה? חצי שלי. אמא תחליף מנעול, תמשיכי ללכת. אנחנו גרים פה מעכשיו.
הרגליים של נועה רעדו, אבל היא התעשתה. שקטה, שלפה את הטלפון והתקשרה למשטרה. תוך דקות פקדו במקום שוטרים.
נועה שלפה את כל המסמכים טאבו על הדירה, פסק דין הגירושין עם צו ההרחקה. השוטרים הקשיבו לשני הצדדים, ואז השוטר אמר:
אדוני, אתה פולש לדירה שלא שלך. תתלווה אלינו.
דניאל התחיל לצעוק, יעל ניפפה בידיים והתווכחה, אבל זה לא עזר. דניאל נלקח יד ביד, למנעולן הזהירו מהשלכות פליליות, ויעל, חיוורת, ישבה על כיסא ולחשה: “חשבנו שיש לו זכות…”
