יונתן חזר הביתה. הופתע מיד, כי לא ראה את אשתו בשום מקום. העדרותה של רעות, אשתו, והיעלמותו של בנם בן השנה יצרו אצלו סערת דאגה. נחוש להבין מה התרחש, יצא מיד לדפוק אצל השכנה, ודווקא אז ראה את אותה שכנה יוצאת מביתה והיא מחזיקה את בנו, איתי, בידיים.
התברר, שרעות השאירה את איתי אצל השכנה ויצאה לענייניה, מבלי להשאיר הסבר.
למרות שיונתן ידע לטפל בתינוק, לא הפסיק להרהר מה אילץ את רעות לעזוב כך, מבלי ליידע אותו. בכל זאת, התרגש לגלות שבמיקרוגל חיכתה לו מנה חמה שרעות הכינה מראש.
הזמן עברחצי שעה, שעה, שעתיים, אפילו חמשוהדאגה ביונתן התגברה. שוב ושוב ניסה להתקשר אל רעות, אך היא לא ענתה לאף שיחה. כל דקה שחלפה הכבידה עליו. בסופו של דבר, הצליח להרדים את איתי במיטה הקטנה שבחדר הילדים, ועדיין חיכה בקוצר רוח לשובה של אשתו.
ואז, סוף סוף, הטלפון צלצל. יונתן קפץ לענות, ומיד שטף את רעות בשאלות: איפה היא, מה עשתה, מדוע לא הודיעה לו. ולמרות הכל, רעות בקושי ענתה, התחמקה מהמילים. לבסוף אמרה בקור רוח שהיא לא מתכוונת לחזור הביתה, והחליטה להשאיר את איתי למשמרת קבע אצלו.
הלם וזעזוע מילאו את יונתן. הוא החזיק את הטלפון בידיים רועדות, מתקשה לעכל את המילים ששמע. כעת עמד מול מציאות חדשה האחריות הקשה של להיות הורה יחיד, ולשאת לבד את תפקיד האם והאב כדי לגדל את בנו.
בסוף כל זה, הבנתי שאי אפשר לקחת אף רגע עם המשפחה כמובן מאליו. חובה להוקיר כל יום, ולזכור שלפעמים החיים מציבים בפניך אתגרים שאתה לא מוכן אליהם אבל צריך להתאמץ, להתחזק, ולמצוא בתוכך את הכוחות בשביל אלה שאתה אוהב.
¿Pero mamá, se te ha ido la cabeza? ¿Qué balneario
ההורים שלי מעולם לא נתנו לי את התמיכה שהייתי כל כך
חוסר צדק “אמא,” חזרה אחריה אילנית, “
