בעלי ואני נשואים כבר שבע שנים. חיינו בשפע, אפילו בשפע רב. בעלי עסק בעסקים ואני עבדתי יותר בשביל ההנאה. אבל במשך שבע השנים לא היו לנו ילדים. באחד הימים, בעלי הזמין לנו חופשה של חודש בחו”ל, באתר נופש יוקרתי. מאוד שמחתי מהמחווה. אך כמה ימים לפני הטיסה, סיפר לי בעלי שיש לו פגישות גורליות שעליהן עלול להיגזר עתידנו, ושעלי לנסוע בלעדיו. כמובן שנעלבתי, כי כבר דמיינתי אותנו יחד בגן העדן ההוא, תכננתי כל יום לפרטיו. הוא הציע שאסע עם חברתי הקרובה, כדי שלא אשתעמם, וגם לה יהיה מקום לברוח אליו מהיומיום.
החיים של חברתי לא היו קלים. אמא שלה אהבה לשתות ולא שמה לב אליה, לא דאגה ללימודיה. אחרי שסיימה תיכון נכנסה להריון ונאלצה להינשא. גם לבעלה היו נטיות להגיע לביתה ואז ליצור מהומות. כשסיפרתי לה על החופשה, היא התרגשה מאוד והייתה אסירת תודה לבעלי. חודש חלף, כשהגעתי חזרה, חיכה לי בעלי בשדה התעופה עם הרכב, בבית חיכתה ארוחת ערב מהממת לאור נרות, ועל המיטה שלנו היו מפוזרים עלי וורדים. הכול נראה קסום ומושלם.
כעבור שבועיים סיפרתי לבעלי שאני בהריון. הוא שמח מאוד. כשהתחילו הצירים והגענו לביה”ח, חברתי רצה אליו וסיפרה לו שבמשך חודש נעדרתי והיה לי רומן, ושהילד איננו שלו. כששמעתי על כך, הייתי בטוחה שהחיים נגמרו, שאף אחד לא יחכה לי כשאשתחרר מבית החולים, ושלא יהיה לי לאן ללכת עם התינוקת. אך הכול הפך על פיו: בעלי הגיע אלינו, ראה את הילדה וראה שהיא אינה דומה לו כלל אבל לקח אותה וגידל אותה כבתו. ובאותו היום גרש את החברה ואמר לה לשכוח מאיתנו.
