לפני שנים רבות, נפרדתי ממשפחתי לטובת גבר אחר. הייתי זו שגרמה לפירוק הנישואין, ושאול, בעלי לשעבר, היה משוכנע שחובה עליי לפצות אותו על הלב השבור שלו. הוא לא איפשר לי לקחת איתי את הבן שלנו, עומר, וגם עומר, להפתעתי ולמרות כאבי לבי, העדיף להישאר עם אביו בירושלים ולא איתי. ניסיתי לשכנע אותו, אך ללא הצלחה; לא העזתי לעקל אותו לעצמי בכוח. התהליך התרחש במהירות יחסית, הם נתנו לי ללכת, ובתמורה העברתי להם כספיםפעם אחת או פעמיים בכל חודשבשקלים.
אותה תקופה, שאול עוד עבד והשתכר למחייתו, אך משגילה שיש לי הכנסה נאה ושהגבר החדש שלי, דניאל, מוסיף מדי פעם תרומה משלו כדי שעומר לא יחסר דבר, עזב שאול את מקום עבודתו. החיים שלו ושל עומר קיבלו מימון מלא מאתנו.
כשהבן שלי הלך וגדל, שאול החל לפנק אותו מעבר לכל מידהאוכל מוכן שמגיע מהמסעדות ברחוב יפו, חופשות יוקרה לאילת, חפצים חדשים ויקרים לבית ולחדרו של עומר. בשלב מסוים, עומר ראה בי לא יותר מאשר אמצעי כלכלי. כל מה שקניתי לו או עשיתי למענו, אבא מיד עשה טוב יותראם כי הכל נקנה ונעשה בזכות הכסף ששלחתי. עומר, בגיל אחת עשרה, כלל לא העלה על דעתו שהשפע שבו חי מקורו בכסף שהגיע מהכיוון שלי, בזמן ששאול רוב הזמן יושב בבית.
דניאל, בעלי הנוכחי, הציע שאולי העניינים התדרדרו משום שהעברתי להם יותר מדי כספים. כשהתחלנו לחשוב על עתידו של עומר, בפרט על לימודיו באוניברסיטה, החלטנו להתחיל לחסוך כסף למען הימים הללו, במקום ששאול יבזבז הכל על שטויות ורכישות חולפות. החלטתי ללכת ולספר לשאול בעצמי. אמרתי לו שהגיע הזמן שהוא יתחיל לדאוג לפרנסה, שאני עשיתי את שלי מספיק זמן, וכעת אשמור את כספי עבור עתידו של עומר. שאול לא איחר להגיבהוא כינה אותי אמא רעה ואשה גרועה, איים לגרור אותי לבית משפט ולדרוש מזונות בטענה שמעולם לא שילמתי עליהם שקל.
בדקתי עם עורכי דין, שאמרו לי שאין לי מה לחשוש מהאיומים, כי לשאול אין קייס. כבר שנים שהוא אינו עובד וחי רק מהכסף שלי. ובכל זאת, אני חשה שאני זו שמפסידה. עומר התרחק ממני עוד יותר מאזהוא בטוח שאני מסרבת לעזור לאביו, ואיני מצליחה להסביר את עמדתי.
היום, במבט לאחור, הלב שלי נשאר כבד מהמחשבה שהפסדתי את מערכת היחסים עם בני, על אף כל הרצון והמאמץ שהשקעתי למענו.
