הבן של ידיד שלי הוא פשוט פלא. למד כמו שצריך, סיים לימודים, התחיל עבודה נורמלית, השקיע את הנשמה. היום, הוא בעל עסקים עשיר, עם בית במושב באזור השרון ודירה בלב תל אביב תאמינו לי, לא בן אדם אלא נס מהלך.
אבל יש תמיד אבל התחתן עם בחורה. בחורה איומה, משפחה מפורקת מאחוריה, קנאית, חמת מזג, קשה ואכזרית. זה לא אני אומרת, וגם לא אמא שלו שנאלצה לראות את הבן שלה נשאב לציפורניה זאת פשוט המציאות.
קודם כל, הגרושה הזאת ניפטרָה מכל החברים של בעלה. “למה הם באים? רק לשתות, רק לבזבז עליכם את הכסף אין לכם דברים טובים יותר לעשות?” כך אמרה שוב ושוב, עד שכולם נעלמו.
אחר כך בא תור המשפחה. המשפחה של הבחור הייתה גדולה, מלוכדת חגים יחד, טלפונים בלי סוף משפחה אמיתית, תומכת. היא גלגלה עיניים על כל הזמנה, מצאה עבודה דחופה בכל פעם שהתבקשו לבוא, ואם מישהו התעקש להגיע קיבלה כאב ראש מיידי.
בסוף, רק אמא עוד נשארה שמפעם לפעם קפצה, מתגעגעת לנכדה, געגועים לבן. וכל ביקור פרצה חדשה.
לא היסטריה, לא צעקות; תמיד בנחת, עם דקירה בלב: “אמרתי לך כבר מאות פעמים, את לא מסוגלת להבין אל תביאי עוד מתנות זולות, אנחנו כאן לא כמו אזורים אחרים, אצלנו הכול מושקע, את מביאה רק שטויות.”
הבן עמד בצד ומלמל: “אמא, למען השם…”
אתמול, ישבתי עם החברה ועם עוד מישהי. החברה בוכה, מראה לי הודעת ווטסאפ ביד רועדת. הכלה שלה כותבת להם שבעלה בנה החליטו יחד שכדאי שתפסיק לבוא.
בוכה, היא מספרת שהבן התקשר ואמר: “אמא, את פשוט מלחיצה את אשתי. כל ביקור שלך, היא נשברת לשלושה ימים אחרי.”
ולא זה מה שחשוב, חשבתי בסערה. ישבתי מולה, רחמים בלב. איזה חוסר מזל, איזו כלה נוראית.
ופתאום, החברה השלישית יורה: “מה הקשר אליה? את גידלת בן כזה, אדם קשה ולב קר.”
צרחתי עליה שהיא לא מבינה כלום; מה הוא אשם אם היא כזאת? הוא עשה את זה בשביל הבית, בשביל שלום. צריך לזכור איזה ילד הוא היה בכיתה ו’ צייר לאמא שלו כרטיס ברכה חמוד לט”ו באב, לב ופרח שהוא בעצמו צייר. אם לא זאת האישה…
החברה רק משכה בכתפיים: “אם גבר לא רע, אף אישה לא תכריח אותו. פשוט ככה.” וקמה ללכת.
ושם, זה קרה פתאום התפזר הערפל מהעיניים שלי.
כל החיים חינכו אותי גבר טוב מתחתן עם אישה רעה.
אבל תראו אותנו פה מתברר שאדם כזה פשוט בגלל שהוא כזה. לא בגלל שכפו עליו, לא בגלל אישה רעה.
