אני כבר שנתיים בזוגיות עם החבר שלי, דורון. הוא הציע לי נישואין, וברור שהסכמתי, את יודעת כמה אני אוהבת אותו. אבל משהו שם קצת בלבל אותי הוא ממש לא מיהר שנעבור לגור יחד.
דורון גר עם ההורים שלו בדירה של שלושה חדרים בפתח תקווה, ואני גרה במעונות בתל אביב. מבחינתי זה ממש חשוב שנחיה יחד לפני שמתחתנים, שתהיה לנו הזדמנות להתרגל אחד לשני ולקבל החלטה בנחת. דיברתי איתו על זה, והוא פשוט עשה את עצמו לא מבין למה זה כזה חשוב לי. ואז, הזדמנות מהשמיים ההורים שלו נסעו לשבועיים לחו”ל והשאירו לנו את הדירה. סוף סוף הצלחנו לגור ביחד קצת.
ניסיתי להיות ממש שותפה למופת בישלתי, ניקיתי, שמרתי על הסדר. כל יום הפתעתי אותו עם דברים טעימים במטבח, השתדלתי שיהיה לו נעים וטעים.
אבל היה שם קטע אחד שממש הוריד לי. ביקשתי ממנו שינקה קצת עם שואב האבק, והוא פשוט אמר שזה “עבודה של נשים”. אצלם בבית, גברים אחראים להביא את הפרנסה, ולא עוזרים לאישה בבית. לא רציתי לריב, אז שתקתי, בתקווה שכשנחיה יחד קבוע הוא ישתנה.
עד שההורים שלו חזרו, הדירה נראתה כמו חדשה. ממש רציתי להרשים אותם אפילו אפיתי עוגה, הכנתי ארוחת ערב מושקעת, ונמלטתי למעונות שלי.
למחרת, דורון התקשר וסיפר שהאמא שלו לא אהבה אותי. מסתבר שהיא חשבה שהדירה לא מסודרת מספיק, שאני לא ממש מארחת טובה. זה ממש הדהים אותי! בפעם הראשונה שבאתי אליהם הדירה הייתה פי כמה יותר מלוכלכת. למה היא לא נותנת לי צ’אנס? היא אפילו לא העריכה את כל המאכלים שהכנתי הכל היה מוזר בעיניה. זה ממש פגע בי, הרגשתי כאילו דקרו לי בלב.
אני חושבת שהיא פשוט לא רוצה שדורון יעזוב את הבית, אולי היא כבר סימנה לו מישהי אחרת שנראית לה מתאימה יותר… איך אני יודעת? מאז שההורים חזרו, דורון התקרר, ממש בקושי רואים או מדברים.
תכלס, אני כבר לא מאמינה שתהיה חתונה. מה את חושבת?
