תשמע, זה סיפור מטורף. החלון האחורי של הרכב התנפץ והאוטו התהפך על הגג שלו. הייתי בהכרה, אבל לא יכולתי להזיז את הרגליים שלי.
אחר כך גיליתי ששברתי את האגן בשלוש נקודות בגלל התאונה הזאת.
פתאום הופיע רכב בכביש. האורות סינוורו אותי כשניסיתי לסמן להם שיעצרו ויעזרו לי. איכשהו הצלחתי לצעוק שאני פצועה, ואז פשוט התעלפתי. הנהג ראה אותי ועצר על המקום! הוא יצא מהר מהמכונית וניגש לראות מה איתי.
כבר הייתי מחוסרת הכרה, אבל הוא ראה שאני מדממת קשה מהראש ומהידיים. הוא התקשר מיד למד”א ונשאר איתי עד שהאמבולנס הגיע. בזכותו, שרדתי את החוויה הזאת.
אין לי מושג כמה זמן הייתי מחוסרת הכרה, אבל כשפקחתי עיניים שוב, הרגשתי מין נוכחות ענקית. הייתה שם אישה, אולי בשם הדר, שיצאה לטייל עם הכלבה שלה, רות.
בדיוק כשטיילו, פתאום הדר התמוטטה על המדרכה. היה לה התקף לב והיא פשוט נשארה לשכב, מחוסרת הכרה, כשרות הכלבה שומרת עליה ומסרבת לזוז ממנה. רק אחרי שעות ארוכות הגיע מישהו, ראה אותן והזמין אמבולנס אבל לצערנו הדר כבר לא שרדה.
סיפור נוסף שאני זוכר מספר על גבר בשם ערן שהכלב שלו, דוד, לא עזב אותו במשך שלושה ימים שבהם ערן היה בתרדמת בבית החולים פשוט נשאר ליד המיטה שלו כל הזמן, לא זז אפילו לשנייה. דוד זכה להמון תשבחות והערכה על הנאמנות שלו פשוט הוכיח שהוא באמת חברו הטוב של האדם ברגעים הכי קשים שלו.
החיים מלאים ברגעים כאלה, אתה יודע? לפעמים הנאמנות של בעלי חיים והאנושיות של אנשים זרים זה מה שמחזיר אותנו מהקצה. טירוף.
