תמיד ניסיתי לגדל את הבן שלי כך שקודם כול, יכבד נשיםאת סבתא, את אמא, את אישתו לעתיד, את בתו. בעיניי, זו התכונה החשובה ביותר שגבר יכול לקבל: כבוד לנשים. אני ובעלי עשינו כל מה שאפשר כדי לתת לו חינוך מצוין, ערכים טובים ויכולת לבנות לעצמו עתיד מזהיר. כבר לא חשבנו שנצטרך לעזור לו בכלום, אבל בכל זאת, קנינו בשקט דירה עם שני חדרים בירושלים. הוא עבד, התפרנס לבד, אבל לקנות דירה עם המשכורות של היום? משימה בלתי אפשרית, כמו לזכות בלוטו.
לא נתנו לו את הדירה כמתנה חגיגית או זרקנו לו את המפתחות בערב שישי ליד השולחן. אפילו לא סיפרנו לו בכלל שקנינו אותה. למה? הבן שלנו היה גר עם בחורהועל זה כל הסיפור. הבן שלנו גר כבר שנה עם נועה, אבל לא הכרנו את ההורים שלה וזה תמיד הרגיש לי מוזר.
לאחרונה גיליתי שאמא של נועה הייתה פעם שכנה של אחת החברות שלי מתל אביב. היא סיפרה לי כמה דברים שגרמו לי לאבד שקט. מסתבר שאמא של נועה העיפה מהבית את בעלה ברגע שהוא התחיל להרוויח פחות, אבל האמת? זו רק ההתחלה. אחר כך היא התחילה לצאת עם דוד עשיר, נשוי כמובןהעיקר שיש דמות גברית בבית, העיקר שהכסף נכנס. ומה לגבי אבא של נועה… גם סבתא של נועה לא טמאה מים במדבר. היא, מסתבר, חיה לה מזה שנים עם גבר נשוי. על הדרך היא הכריחה את הבת והנכדה שלה לבוא לחורף לעזור לה במשק בחצרכל פעם שהיו באות הייתה בבית שערוריה חדשה. הבן שלי כבר הספיק לריב לא פעם עם החותנת לעתיד שלו בגלל זה.
אבל מה שהכי מטריד אותיהן אמא והסבתא בעצם מסיתות את נועה נגד אבא שלה. רואים שנועה קשורה מאוד לאבא שלה, אבל בגלל השתיים האלו היחסים ביניהם כמעט נקרעים לגמרי. כן, ועוד דבר קטן ו”טעים”: נועה החליטה לעזוב את הלימודים באוניברסיטה. היא טוענת שגבר אמור לכלכל את המשפחה שלו. אגב, גם אני מאמינה בזהככה חינכתי את הבן שלי. אבל חס ושלום אם פעם יהיו לו חיים קצת פחות נוחיםמה יקרה אז? איפה הביטחון? איך תוכל לתמוך בו בעת צרה?
ולמען ההגינות, רשמתי את הדירה על שמי. מהסיבה הפשוטהאני יודעת שגידלתי יעל, וכמו שנהוג לומר כאן: דירה שרכשת לפני החתונה לא מתחלקת בגירושים. אבל נועה כזאת יצירתיתהיא יכולה להשאיר את הבן שלי אפילו בלי גרביים. רק בחסדי שמיים הוא עוד לא הפך לקורבן של כל הסיפור הזה.
