המשפחה שלי תמיד סובבת סביב אבא שלי, שגידל אותי, דאג לי ותמך בי ללא תנאים. אחרי שנולדתי, אמא עזבה אותנו, ואבא שלי החליט שלא להתחתן שוב, כנראה מהפחד להיפגע שוב. החיים לא תמיד היו פשוטים עבורו, ואני רציתי להתבגר כמה שיותר מהר כדי לעזור לו בכל מה שהוא עובר כאדם אחראי.
בגלל המצב הכלכלי בבית שלנו, התחלתי לעבוד בגיל 15. כתבתי מאמרים לעיתונים מקומיים, ולאחר שלוש שנים מצאתי עבודה טובה יותר. עוד כמה שנים עברו, ומצאתי מקום עבודה במשרד שאיפשר לי להיות עצמאית ולפרנס גם את עצמי וגם את אבא שלי. יום אחד, אבא קרא לי לשיחה רצינית לפחות ככה הוא אמר לי. הרגשתי קצת לחוצה. בסלון חיכתה לי אישה, שלפי דברי אבא, הייתה אמא שלי.
כשראתה אותי, היא פרצה בבכי, התנצלות ושאלה אם תוכל לחבק אותי, אבל לא הצלחתי להחליט אם אני רוצה את החיבוק הזה. נדרתי בזהירות מהעליהחיבוק שלה ועזבתי את הדירה ללא מילה, השארתי את שניהם לבד. החלטתי לתת לאבא שלי לטפל במצב בדרך שהוא חושב לנכון. אני לא מסוגלת לסלוח למי שנטש אותנו בצורה כל כך אכזרית, אותי ואת אבא שלי, ולא טורחת אפילו לברך אותי ליום ההולדת אחרי כל כך הרבה שנים.
