למרות שהוא ממש מיהר לחזור הביתה, אורי עצר בצד הדרך ליד תחנת המחזור המקומית של ראשון לציון. בין ערימות הקרטונים והשקיות, משהו תפס את עינו שקית גדולה שהשמיעה קולות יבבה חלושים ורעידות קלות.
בדרך כלל אפשר למצוא כאן כל מיני פיצפקס: בגדים ישנים, קופסאות טייק אווי, שאריות פלאפל אבל אורי הופתע לגלות בתוך השקית גור כלבים קטן, עזוב ומסכן, מושלך באכזריות מתחת לשמש התל אביבית הקופחת בלי טיפה של מים.
המלח ללבו, אורי התכופף והוציא את הגור המסכן, ודהר איתו מיד לווטרינר ברחוב הרצל. למרבה המזל, הגור היה בריא ושלם (למרות שהפלאפל סביבו כנראה לא עשה לו טוב). בהמשך פנה אורי לעמותה המקומית לאימוץ חיות, במטרה למצוא למשוגעון בעלים עם לב ענק.
לא עברו ימים רבים, וזוג צעיר מלא שמחת חיים מרמת השרון אימץ את הגור וקראו לו איציק. סוף סוף, החמודון הזה מצא משפחה חמה ואוהבת שמלטפת אותו ולא משאירה אותו לבד עם ארגזים.
עצוב להיזכר שעדיין יש אנשים שזורקים בעלי חיים כאילו היו גרב ישן, בלי לשים לב שלכלבונים האלה יש נשמה, רגשות וכרס קטנה שמבקשת רק אהבה. הרי כל מה שהם רוצים זה תשומת לב, ובתמורה הם נותנים נאמנות של כלב (לא סתם אומרים נאמנות של כלב!)
היה נחמד לחשוב שלאנשים שנטשו כך את איציק יכאב בלב, ושילמדו פעם אחת ולתמיד איך דואגים לבעל חיים אולי בקורס של עיריית פתח תקווה, אולי בשיחה קשה עם הסבתא.
ארגוני רווחת בעלי חיים והמערכת המשפטית אצלנו צריכים לשתף פעולה, לוודא שמקרים כאלה לא יחזרו, ולהפוך את הרחובות למקום בטוח לגורים באשר הם. הגיע הזמן שנפסיק להעמיד פני תל אביבים קרירים ונפתח את הלב מי יודע, אולי אפילו נמצא אושר בתמורה לנפנוף בזנב.
