תשמעי, יש לי סיפור ממש לא פשוט לספר לך. בזמן שהוא עבד, יונתן הכיר את נועה. הם התחתנו שם, וכשנועה נכנסה להריון, הוא הביא אותה אל ההורים שלו בירושלים. תביני, ההורים שלו לא ממש קיבלו את הבשורה בשמחה.
נועה, המסכנה, הייתה צריכה לדאוג לכ”כ הרבה דברים בבית היא בישלה לכולם, כיבסה את הבגדים, ניקתה, אפילו חלבה את העז וטיפלה בלול. הרבה פעמים היא עשתה עבודות של גברים, ולפעמים זה היה עוד איכשהו בסדר, אבל הכי קשה היה לה כשהיו אורחים ותמיד היו פחות או יותר שבעה כאלה, כל ערב שבת, והיא הייתה צריכה להגיש אוכל ולארח את כל החבורה.
היא עמלה שעות במטבח, טיגנה קציצות ועשתה איזה שבעה סוגים של תבשילים, ומה את חושבת? תוך שעה השולחן היה כמעט ריק! נועה, עייפה ומרוסקת, התיישבה בצד עם צלחת סוף כל סוף רצתה לטעום משהו. ואז באה חמותה, הסתכלה עליה ואמרה:
נועה, את אוכלת המון היום… את כזאת פצפונת, איך את בכלל מצליחה לדחוף כ”כ הרבה אוכל? וכולם מסביב התחילו להתגלגל מצחוק.
ופתאום כולם עלו עליה, צחקו ועקצו אותה. היא פשוט קמה והלכה בשקט למטבח, דומעת אפילו ביס מהאוכל לא נכנס לה לפה כל היום. ויונתן? מה עשה הבעל שלה? כלום. ישב שקט, לא פצה פה, לא אמר מילה. ובין הסירים שמעה את חמותה מתרברבת עם אחת מהאורחות: את יודעת, אתמול במקרה פגשתי בשוק את גרושתו של הבן שלי וואו, איזו חתיכה, והיא עוד קוראת לי אמא. זאת הייתה כלה אמיתית, לא כמו הנוכחית…
כשהסתיים הערב וכל האורחים נפרדו, נועה אספה את הכלים, לקחה אותם למטבח והתחילה לשטוף. חמיה נכנס לשם אחרי כמה דקות ועמד מולה.
היא עמדה שקטה ליד הכיור, והוא בוהה בה. אחרי מעט זמן הוא פלט: נועה, את יודעת שאני שונא אותך?
היה לה כל כך כואב לשמוע את זה, שהיא בכלל לא ענתה. אז הוא חזר ושאל, והיא אמרה: כן, אני יודעת.
זה כל כך מוזר, הוא אמר. את עושה פה הכל, עוזרת לכולם, בחיים לא שמענו ממך מילה רעה ובכל זאת, אני שונא אותך. לא מוזר בעינייך?
כנראה שכן… היא ענתה.
נועה הבינה שלא משנה מה תעשה אף אחד פה לא ישתנה, ולאף אחד לא באמת אכפת ממנה. היא לא הבינה למה היא בכלל נשארת שם…
תגידי, היית נשארת עם גבר שיושב בשקט בזמן שההורים שלו משפילים אותך יום אחרי יום?
