“הריון חמישה-שישה שבועות,” אמרה הרופאה, הניחה את הכלי במגש והסירה את כפפות הגומי שלה……….⚘

הריון, חמישה-שישה שבועות פסקה הרופאה, זרקה את המכשיר למגש ושלפה את הכפפות הגומי שלה.
את מתכוונת ללדת?
חנה שתקה.
בת ארבעים ושתיים, ילד רביעי, באמת שלא תכננה בכלל. הכסף בקושי מחזיק עד סוף החודש, כל משכורת הולכת לפני שנכנסת.
הגדולים עוד בצבא ובתיכון, הקטנה רק תעלה לכיתה א וצריך לה עוד שמלה, חולצה, תיק חדש, וכל המחברות והספרים… ועכשיו עוד “מתנה” כזאת!
“חייבת להתייעץ עם ירון,” החליטה, “נראה מה הוא יגיד”.
הייתי אצל הרופאה, בישרה חנה בארוחת ערב.
נכון, יש הריון. שישה שבועות.
ירון עצר לעיסה, הניח את המזלג.
נו, מה עכשיו, נלך על זה. יהיה לנו שני בנים ושתי בנות משלים סט.
סט! ועל מה נחיה, אתה עם החלומות שלך?
התחילה למנות לו את הבעיות הגדולים, הקטנה שצריכה חצי חנות “קרביץ”, והלב שלה נהיה עוד יותר בטוח שברוך הבא לעוד תינוק עכשיו זו פשוט טירוף.
אני הולכת לעשות בדיקות לקראת הפלה.
אחרי כל סיבובי הקופ”ח והבדיקות, חנה כמעט קרסה.
התבאסה עליה, הילדה הקטנה שגדלה לה בבטן. בטח זו תהיה בת… בלונדינית, יפה, שובבה.
נסעה לחדר נשים ברכבת הקלה, דחוסה כמו קופסת סרדינים. ככה היא ירדה בתחנה יותר נכון, נזרקה החוצה. פתאום איזה רצועה נפלה לה מהכתף, בכלל לא שמה לב בהתחלה. ואז צעקה: הרצועה מתיק היד שלה.
גנבים פשוט חתכו, גנבו את התיק, וכמובן איתו כל הכסף וכל תוצאות הבדיקות.
לא נותר מה לעשות חזרה הביתה בידיים ריקות. חלק מהבדיקות עשתה מחדש, חלק שיחזרה איכשהו מהמחשב.
בנסיעה השנייה, חנה שוב קמה לרדת מהאוטובוס החלקה ו… בום! נקע ברגל.
“אם אנסה בפעם השלישית בטח אתפרק לגמרי,” חשבה קצת באימה, ואז פתאום החלטה: התינוקת הזו, היא תישאר. ונהיה לה טוב.
ההריון התקדם חלק, חנה כבר ידעה שיש בת. ואז, בבדיקת אולטרסאונד שנייה בום!
הרופאה חושדת: תסמונת דאון.
צריך דיקור מי שפיר, בישרה הרופאה ומילאה טופס הפנייה.
רק שתדעי, הבדיקה עלולה להיות מסוכנת לעובר סיכוי להפלה ולזהום.
חנה חשבה רגע, והסכימה.
ביום הבדיקה היא וירון הגיעו יחד למרפאה. ירון נשאר במסדרון, חנה נגררת לחדר בברכיים רועדות. הרופאה שומעת דופק מרקיע שחקים.
נחכה קצת, מציעה הרופאה.
נכניס מגנזיום.
הכניסו, שלחו את חנה למסדרון להירגע.
עובר זמן קוראים לה שוב. הלב נרגע, אבל עכשיו, כמובן, התינוקת התהפכה עם הגב.
נחכה, שוב הרופאה, אולי תסתובב.
בפעם השלישית הכול הסתדר: התינוקת פונה קדימה, הדופק תקין.
הבטן מחוטאת.
החום בחוץ כמו תל אביב באוגוסט; החלון פתוח לכמה טיפות רוח. האחות מרימה מגש עם מכשירים, ופתאום דרך החלון עף לתוך החדר יונה!
הציפור נבהלה, מרחפת, כמעט עפה לאנשים בראש. האחות, קפצה מרוב פחד, ושפכה את כל המכשירים על הרצפה.
שוב מגרשים את חנה למסדרון שיחפשו יונה, יחליפו סט כלים.
מה הולך שם, ירון דאג.
יונה נכנסה, עשתה בלאגן.
חנה, את קולטת? זה סימן.
בואי נלך.
והם הלכו.
בזמן, חנה ילדה בת.
היום היא בת עשר.
בלונדינית, שובבה, מהממות.