הלך וטוב שכך
מה זאת אומרת המנוי אינו זמין? הרי לפני חמש דקות דיבר עם מישהו! הדס עמדה באמצע המסדרון, הטלפון צמוד לאוזנה.
עינה נחתה על השידה.
קופסת התכשיטים שלה עמדה במקום אבל היה משהו מוזר בסגירה שלה. המכסה לא היה סגור עד הסוף.
רוני! קראה לתוך הדירה. אתה במקלחת?
הדס פסעה לאט לעבר השידה. כשנגעה בעץ הממורק, עברה בגבה צמרמורת מהירה בפנים היה ריק מוחלט. אפילו הקבלה מהחנות, ששימשה לה סימניה, לא נשארה.
יחד עם התכשיטים נעלמו גם הכסף את זה, אגב, היא בעצמה נתנה…
אלוהים… מלמלה והתיישבה על הרצפה. איך זה קרה לי? אתמול עוד רבנו על צבע הקיר… הרי הבטחת לנסוע איתי לאילת באוגוסט…
והכול התחיל בצורה ממש רגילה. ביוני שעבר פיסטון בטויוטה הישנה של הדס נתקע.
במוסך ביקשו מחיר מופקע, הדס התעצבנה וכתבה בקבוצת נהגים לעזרה אזור דן.
מישהו יודע אם אפשר לבד לשחרר פיסטון ברקס שנתקע? מצ״ב תמונה של הגלגל המלוכלך, כתבה.
התגובות לא איחרו. אחד יעץ אל תתעסקי, זה מסוכן, אחר המליץ לרכוש חלק חדש.
ואז הופיעה הודעה ממשתמש בשם רוני85:
גברת, אל תקשיבי לאחרים. תביאי ספריי WD-40 וערכת תיקון בשלוש מאות ש״ח.
פירקי גלגל, תדחפי מעט את הפיסטון עם דוושת הברקס (אבל לא עד הסוף). תנקי, תשמני.
אם הצילינדר בסדר הכל ירוץ חלק.
הדס שמה לב לעצה. טון ענייני, בלי חפירות.
ומה אם יש פגמים בצילינדר? כתבה.
אז מחליפים. בתמונה רואים שהאוטו מתוחזק, אני בספק שיהיה צורך. שאלות? שלחי בפרטי, תמיד פה.
ומכאן נמשכה השיחה.
רוני התגלה כסופר-מקצועי. תוך שבוע הדריך אותה על החלפת שמן, בחירת פלאגים, ואיזה נוזל קירור לא לשים.
הדס תפסה את עצמה מחכה להודעות שלו.
תקשיב, רוני, אתה פשוט מציל אותי כתבתי ביולי. בעיניי… אולי נפגש? קפה עליי. או משהו חזק, על התקציב שחסכתי.
התשובה הגיעה רק אחרי שלוש שעות.
הדס, בשמחה. אבל אני ב… שליחות ארוכה מחוץ לארץ, בואי נגיד.
באמת? עד כדי כך רחוק?
ממש. לא רוצה לשקר. את מוצאת חן בעיניי מאוד. אבל לא באמת בשליחות. אני בכלא. הדרים, אם זה אומר לך משהו.
הדס הפילה את הטלפון לספה. הלב שלה התכווץ.
עציר? היא רואת חשבון בחברה גדולה מתכתבת שבועיים עם אסיר?!
על מה? שאלה בידים רועדות.
הונאה. טעות טיפשית, קצת הסתבכתי נשאר פחות משנה. אם תרצי מחקי את השיחה, אני אבין.
הדס לא ענתה. חסמה אותו בקור, שלושה ימים לא התאוששה. כולם בעבודה שאלו מה קרה לה.
באותם ימים חשבה: למה? מה עובר על גבר מוצלח, חכם והוא בכלא?!
שבוע אחרי גילתה מייל חדש מרוני. היא לא מחקה אותו מהאנשי קשר, רק סגרה תצאט.
הדס אל תדאגי לי. ידעתי שזה יקרה. את טובת לב, מגיע לך טוב. תודה על השיחות. זה היה השבועיים הכי טובים שלי בשלוש השנים האחרונות. מאחל לך אושר. שלום.
הדס קראה את זה במטבח ופרצה בבכי. הכל הציף אותה אותו, אותה, והחיים הלא הוגנים.
לכולם הולך בחיים, ורק אליי מגיעים תפוסים, ילדי-אימא, או אנשים לא אפשריים שאלה את עצמה בלב.
ושוב לא ענתה
***
היא ניסתה לצאת לדייטים לשווא. אחד דיבר כל הערב על אוספי מדבקות, השני הגיע עם ציפורניים מלאות שומן ודרש חצי-חצי על העוגה.
במרץ, ביום הולדתה ה-35, הרגישה שיא הבדידות.
בבוקר קפצה הודעה:
מזל טוב, הדסה! כתב רוני אני לא אמור להטריד, אבל לא התאפקתי. מגיע לך שידאגו לך. הכנתי פה מדבלע קסמים מלחם הייתי נותן לך אם אפשר היה. רק שתדעי, יש מישהו באשקלון ששותה היום לחייך תה גרוע מאוד.
תודה, רוני, ריגשת אותי, כתבה.
ענית לי! הוא כולו שמח איך את? איך הציפור שלך? לא בוגדת בך בחורף?
וככה הכל התחדש.
הם דיברו יום יום. רוני התקשר כשיכל. קולו עמוק, מחוספס ומרגיע.
סיפר לה על החיים: גדל עם אח, איך האח מגדל עכשיו את האחיינים, ואיך הוא חולם התחלה חדשה.
אני לא חוזר לראשון, הדס. יותר מדי פיתויים. רוצה לעבור למקום שאף אחד לא מכיר אותי. אמצא עבודה בנייה, מוסך יש לי ידיים.
ולאן? שאלה בשקט.
הייתי בא אלייך אפילו. שוכר חדר או דירה קטנה העיקר לדעת שאת פה בעיר הזאת, שהאוויר אותו אוויר
אתה לא לוחץ, רוני. רק תדע אני כאן בשבילך.
במאי הדס כבר הייתה מאוהבת מעל הראש.
הכירה את סדר יומו, ימי רחצה, מתי הוא עובד במטבח של הכלא. שלחה חבילות: תה, ממתקים, גרביים, חלקים למשהו שהוא בנה.
רוני, רק תחזיק מעמד, אל תסתבך שוב…
בשבילך, אהובתי, אני שקט כמו מים פלט. משתחרר באפריל.
אני אחכה.
***
באפריל הדס הגיעה עד שערי הכלא. קנתה לו ג׳קט חדש, ג׳ינס, נעליים.
לבבה דפק בחזה. הוא יצא לא גבוה, מוצק, שיער קצוץ ומאפיר. במציאות נראה שונה, אבל כשחייך ואמר:
נו, בעלת הבית ישר קפצה לחיבוק.
תודה לאל, אתה כאן לחשה, דומעת.
אין לאן לברוח הצמיד אותה אליו. מריחה טוב, בבושם כזה… פרחוני.
נסעו אליה הביתה.
שבוע ראשון הכול חלום. רוני תיקן לה את הברז הדולף, ארגן את המנעול בכניסה.
בערבים ישבו במטבח, שתו יין, והוא סיפר סיפורים מצחיקים מהעולם הישן שלו, דואג לא לדבר על השהות בכלא.
תשמע, רונ, לא כדאי שתשכור דירה. יש פה מספיק מקום, וחבל על הכסף. תשתמש בזה כדי להתארגן אמרה לבסוף.
הדס, זה לא נכון. אני גבר, צריך לדאוג למגורים. ובנתיים אני חי עלייך.
די עם זה! אנחנו כבר יחד. תעמוד על הרגליים, תעבוד, הכול יסתדר.
אחי התקשר אתמול חייך בעצב. אחיין חולה, צריך ניתוח פרטי. מבקשים הלוואה. ואני עם כיסים ריקים. בושה לי.
כמה צריך? שאלה בזהירות.
לא מעט… מאה חמישים אלף ש”ח. הם אספו חלק, אבל עדיין חסר.
חסכה שנים לסגור את המרפסת, להחליף את הריצוף, לשים מקלחת חדשה…
יש לי את זה לחשה.
רוני התרומם בתדהמה.
אין מצב. זה שלך. לא אקח.
רוני, זה משפחה. תחזיר בעתיד. אנחנו יחד.
התלבט, חצי יומיים עישן במרפסת למרות שהבטיח להפסיק.
בסוף היא בעצמה שמה את הכסף על השולחן.
קח. תיסע לאחיך, תעזור, ותחפש אולי עבודה שם.
אעדיף להביא בעצמי אמר, חיבק אותה. יומיים, הדס. מיד חוזר.
***
שעה שהדס יושבת על הרצפה בכניסה. רגליה נרדמו, כאב לא הרגישה.
שיחזרה בראש את הערב האחרון רוני מחבק אותה, צוחק מסרט טיפשי, והיא בעננים.
אולי מחר אסע מוקדם יותר לאח שלי, אמר לפני השינה.
אבל ברח כבר בלילה. היא ישנה לא שמעה אפילו אותו מתלבש.
רק מתוך שינה שמעה דלת טרוקה, חשבה שזה השכנים.
בשתיים התקשרה למספר של אחיו, שרוני נתן למקרה חירום.
שלום, עונה קול גס, מי זאת?
שלום, אני… חברה של רוני. הוא בדרך אליכם?
דממה. נשימה כבדה בצד השני.
גברת, איזה רוני? לא מכיר. האח שלי בכלל בשם אחר והוא בדיוק משתחרר רק באוקטובר.
הדס קפאה.
מה… באוקטובר? הוא יצא! אני אספתי אותו מהכלא.
תקשיבי טוב, הקול מתעצבן. האח שלי עדיין בפנים. רוני… זה בכלל השותף לתא שלו. יצא לפני חודשיים.
הוא גנב לי את הטלפון וכל אנשי הקשר. את פשוט הבאה בתור. הוא אלוף בזה למד באוניברסיטה, עם לשון חלקה…
הדס הניחה את הטלפון לאיטה. נזכרה איך הדריך אותה להחליף פלאגים.
רק לא לחזק מדי, אמר בקולו שתשברי ומסובכת.
שברתי, לחשה. את כל ההברגה הרסתי. לעצמי.
הדס הבינה פתאום שמעולם לא הכירה את האיש שבחייה באמת. דרכון? לא ראתה. תעודת-שחרור? אין דבר כזה.
אולי בכלל לא רוני?
***
הדס, כמובן, הלכה למשטרה, הגישה תלונה. הראתה תמונה גילתה עוד “פנינים” על השותף שלה.
שמו באמת רוני רק זה נכון. יושב חצי חיים בכלא פגשה אותו כשהיה כבר בעונש השלישי.
נשמה עמוק, החליפה מנעולים וחשבה: עוד יצאתי בזול.
לפעמים הדרך אל האור עוברת בפגיעות הבינאישיות הקשות, אבל היא מלמדת אותנו לשמור על לבנו ולזכור שסומכים באמת רק על מי שמכיר בכאב, ולא רק במילים, אלא גם במעשים.
