כשקולגה מהעבודה הזמינה אותי לחתונה שלה, עבדתי בבית ההוצאה לאור רק קצת יותר מארבעה חודשים. הפכנו מיד לחברות מהימים הראשונים שלי בעבודה החדשה. לא הכרתי לפני כן את בן זוגה. למרות זאת, קיבלתי את ההזמנה בשמחה, בעיקר כי כל-כך רציתי ללבוש את השמלה החדשה שלי.
מלבדי, היא הזמינה עוד כמה מעמיתינו ויחד הגענו לאירוע. באותו יום איחרנו מעט, ונכנסנו לאולם כשהאורחים כבר יושבים לשולחנות. ניסינו להתגנב פנימה בשקט.
היו בחתונה מעל מאה מוזמנים, האולם היה מעוצב בטעם טוב, והשולחנות היו עמוסים במטעמים ישראליים. אבל דווקא זה לא מה שהלהיב אותי. כשהצצתי לראשונה בחתן של הקולגה שלי, כמעט הלב הפסיק לפעום. התאהבתי בו ממבט ראשון! הכי מדהים – הרגש היה הדדי לגמרי! כל הערב הראש שלי הסתחרר, הלחיים בערו, והלב שלי דפק כאילו הוא רוצה לפרוץ החוצה. לא הצלחתי להכניס אפילו ביס לפה.
כדי להפסיק לענות את עצמי, החלטתי ללכת מוקדם הביתה. כל כולי רתחה, והרגשתי שאני חייבת לסגור על עצמי בבית. למחרת, לקראת הערב, כשיצאתי ממשרדי בית ההוצאה לאור, ראיתי אותו שוב. הוא חיכה לי בכניסה הראשית. אשתו הטרייה הייתה בחופשה, כך שהיא לא היתה בעבודה.
הוא ניגש אליי בשקט, תפס לי את היד והוביל אותי לרכב שלו. לא פלט מילה, ומיד התחיל לנשק אותי, ולא היה לי כוח להתנגד. התנשקנו בלי הפסקה, שוחחנו וצחקנו עד השעות הקטנות. אחר כך המשכנו אלי לדירה, ושם זה קרה. הוא הבטיח באופן נחרץ שיתגרש מאשתו ויתחתן איתי, וכך בדיוק היה. הוא נסע הביתה, דיבר איתה, ארז תיק וחזר אליי. מה אמרו ביניהם לא שאלתי, וזה לא היה לי חשוב.
בתוך זמן קצר כבר התחתנו וקנינו דירה משלנו בתל אביב. אנחנו נשואים כבר מעל שלוש שנים. כמובן שהתפטרתי מיד מהעבודה. אין לי מושג כמה קללות ריחפו מעלי! גרושתו עבדה במקום שנים, ואני הייתי החדשה. היה ברור לכולם שמרחמים עליה. אין לי מושג מה עלה בגורל אותה קולגה, אף פעם לא דיברנו על מערכת היחסים שלהם.
אני ובעלי החלטנו לפתוח דף חדש. היום אני מרגישה שלמה ומאושרת! הבטיחו לנו שנישואינו לא יחזיקו מעמד, אבל אנחנו יחד כבר שנים וכל יום מלא בשמחה ובאהבה. מהמקום שבו אני עומדת עכשיו, אני יודעת שווה להילחם בשביל האושר שלך!
