לאישה הייתה רק בת 22 כשהתקוות שלה התרסקו. עמדתי לבד, בירושלים, מחזיקה בזרועותיי את יונתן הקטן שלי, בן שנתיים בלבד. בעלי עזב כי נמאס לו מהדאגות ממעמס של פרנסה, מהצורך להשקיע בשקל האחרון למען המשפחה. הוא פשוט העדיף לבזבז את כספו על עצמו, או אפילו על המאהבת שלו… למה לשקוע בשגרה של דאגה ואחריות, אם אפשר להינות מהחיים?
בלי קשר למה שהיה ומה שלא היה לי דווקא נהיה קל יותר. כל העול נפל עליי, אבל ידעתי אני יכולה להתמודד. רשמתי את יונתן לגן והלכתי לעבוד במשרד קטן ברחוב יפו. היו לילות שבקושי הרגשתי את הרגליים מרוב עייפות, ובכל זאת הבית תמיד היה מסודר, האוכל מוכן, והילד מטופח ונקי. אמא שלי לימדה אותי כך אצלנו במשפחה, הדור הקודם ידע להתמודד ולשרוד.
מודה, קצת פינקתי את הבן שלי. היום, בגיל 27, יונתן אפילו לא יודע להכין חביתת ביצים. אבל לאחרונה הוא התחתן, ושמחתי אמרתי לעצמי: הנה, סוף סוף מצא בת זוג, והיא תעשה את העבודה וגם אני אוכל לנשום, אולי אפילו למצוא קצת זמן לתחביבים שלי, אולי למצוא עבודה חדשה. חשבתי שסוף סוף אחיה בשקט.
אך אז יונתן אמר לי שהוא ואשתו, נעמה, יעברו לגור איתי תקופה. לא הייתי מאושרת מהרעיון, אך הסכמתי ככלות הכול, משפחה. אני אשמור על קור רוח, היא תדאג לו, תבשל ותכבס, ואני אנסה לקבל את זה.
אך זה לא קרה. נעמה התגלתה כדמות בלתי רגילה היא לא טרחה לנקות אחריה מהשולחן, לא שטפה כלים, לא כיבסה, פשוט לא עשתה דבר. במשך שלושה חודשים טיפלתי בשלושה אנשים תחת קורת גג אחת. האם הייתי צריכה את זה?
נעמה, מרגע שיונתן החליט שהוא מפרנס, לא עבדה כלל. כל יום היא הייתה מסתובבת בעיר עם חברות, או שוקעת בטלפון, עד שיונתן חזר מהעבודה. ואני, למרות העבודה והעייפות, כשהגעתי הביתה, הבית נראה כמו אחרי סופה הכל מבולגן, המקרר ריק, אין אוכל מוכן. הייתי צריכה לרוץ למכולת, לקנות מצרכים, להכין אוכל ולטפל בכלים הכל לבד. נעמה אפילו לא הראתה טיפת מודעות או אחריות. היא הצליחה להגיע אליי בדיוק כששטפתי כלים, והביאה לי צלחת שהסתירה בחדרה ימים כבר היו עליה יתושים, וכל מה שתדמיינו.
בפעם הבאה שהביאה לי צלחת, לא התאפקתי ואמרתי לה: “אם הייתה לך קצת מצפון, היית שוטפת כלים לפחות פעם אחת.” ומה לדעתכם קרה? האם התנצלה ועשתה משהו? לא יום אחרי, בסערה ובצעקות, היא ויונתן ארזו דברים ועברו לדירה שכורה ברחביה. יונתן אפילו טען שאני מנסה להרוס לו את המשפחה, בגלל שאמרתי לנעמה לשטוף כלים.
אז ברוך השם עכשיו אני חיה בשקט ובניקיון, ולא צריך לנקות אחרי אף אחד. הדור הצעיר הזה, אני אומרת לכם, לא יודע מה זה להתמודד. הם פשוט לא מועילים לשום דבר.
