הבת שלי מתפרצת אלי בבכי, מחבקת אותי חזק סביב הצוואר ולוחשת: “אמא, אני לא רוצה ללכת יותר לסבתא. אני ממש לא רוצה. בבקשה, אמא.”
עברו רק שלושה ימים מאז שהילדות שלי בילו אצל ההורים של בעלי. הם גרים במושב, בבית פרטי. הבת הקטנה שלי בת ארבע, והגדולה בת שש. סבא היה ממש נחוש שנשאיר את הילדות אצלם. רק מאוחר יותר נחשף בפניי הסיבה האמיתית לכך.
יערה (שם הדמות הראשית) אף פעם לא הסתדרה במיוחד עם ההורים של בעלה. לא פעם חמותה הביעה דעה שיערה פחותה מבנה. למרות זאת, יערה ידעה להסתגל, אבל מעולם לא אהבה את האווירה בבית החמות. תמיד היו שם וויכוחים וצעקות. אפילו בעלה של יערה, בעצמו, כמעט שלא רצה לבקר את הוריו. בכל פעם שחזר משם היה קודר ושקט.
עם הזמן, הם היו מגיעים לשם רק באירועים מיוחדים. היה בלתי אפשרי לסרב להגיע ליום ההולדת העגול של הסבא. במיוחד כשהנכדות כבר הרבה זמן לא פגשו את סבא וסבתא.
החגיגה התקיימה באווירה טובה. באופן מפתיע, אף אחת מהנשים לא נעלבה הפעם. רק סבא הצליח לשכנע את הילדות להישאר ללילה. הוא אף הבטיח להן טיול בטרקטור ליום שלמחרת.
ברור שהבנות התלהבו מהבטחה כזו. הן התחננו ליערה שתסכים, ויערה נענתה למרות שעד כה סבא וסבתא כמעט אף פעם לא פינקו אותן אפילו בממתק קטן. יערה רצתה כבר הרבה זמן לסייד את הקירות, מה שאי אפשר כשהילדות בבית וזו גם הייתה סיבה בהחלטה. אם רק הייתה יודעת מה עומד לקרות…
הילדות חזרו ואז פרץ גל דמעות חסר שליטה. הקטנה התחילה לבכות, ואז גם הגדולה. בהתחלה לא רצו להגיד דבר, רק אחרי קצת זמן האמת נחשפה.
סבא לקח את הילדות לטיול בטרקטור בשדות אחרי שהשלג ירד בלילה. בינתיים, סבתא התחילה לצעוק על האמא לעיני הילדות. ואז, כשהגדולה הגנה על אמה, סבתא אחזה בה בחוזקה וגררה אותה כאילו הייתה כלב עד למלונה שבחצר. הילדה הייתה בפיג’מה, וכל זה קורה באמצע החורף, בקור ירושלים. היא גם דחפה את הבת השנייה החוצה, וטרקה את הדלת.
בדיוק באותו הרגע סבא היה במוסך. ברגע ששמע את הבכי, מיהר החוצה. הוא טען שאיבד את העשתונות לנוכח המראה. בפעם הראשונה בחייו, הוא הרים קול על אשתו. סבא התחנן לבנות שלא יספרו כלום להורים שלהן. הוא באמת אוהב את הנכדות שלו, ופחד שלא יוכל לראות אותן שוב.
