היו לי תחושות כעס כלפי בן זוגי, שהוא גר בדירה שלי. בסוף שבוע אחד ארז את חפציו ועזב.
לא מזמן, כשביקרנו עם המשפחה בצפון הארץ, שמענו שם סיפור מעניין. הנה הוא: הגיבורה כאן היא נעמה, גרושתו של רועי. הם היו נשואים למעלה מעשרים שנה. אני לא מכירה את כל הפרטים מהחיים שלהם, אלא רק את מה ששמעתי מהשכנים.
לאחר החתונה, ההורים של נעמה העניקו לזוג הצעיר דירה בתל אביב. באותה תקופה רועי עבד בנגרות, ונעמה עבדה כמנהלת משרד. המשכורות היו לא רעות, והספיק להם להכל. רועי היה מוכשר מאד בעבודות יד, דאג לכל התיקונים בבית.
היה להם בן אחד, מתן. אופיו לא היה פשוט: עקשן ומפונק מאוד. האם נתנה לו הכל, ולא הציבה גבולות, בעוד האב ניסה לחנך אותו לאחריות. זה הוביל למריבות בלתי פוסקות בין ההורים. רועי טען שחשוב לגדל את הילד לעצמאות ולבגרות.
כשהיה מתן קטן, רועי ניסה ללמד אותו לתקן דברים, להשתמש בכלים, לפתור בעיות יומיומיות. בתחילה מתן התעניין, אך מהר מאד חדל מלהשתתף.
נעמה חשבה אחרת. היא אמרה למתן שהוא לא צריך להתאמץ או לעבוד קשה, שעבודת כפיים זה לא בשבילו. היא קנתה לו דברים יקרים ללא הפסקה. כך התרגל מתן לקבל כל דבר בלי מאמץ, והפך לעצלן ולמפונק.
כל זה העמיק את הקרע בין נעמה לרועי. מתן סיים תיכון והלך ללמוד באוניברסיטה בירושלים, כשההורים מממנים הכל. אבל מתן לא השקיע, והציונים שלו היו ירודים.
“אז מה יש לנו כאן?” רועי התפוצץ. “הילד הזה לא רוצה לעשות כלום. הוא רגיל שדואגים לו להכל. אולי תדאגי לו גם לעבודה? אני כבר לא מתערב. שישאר על הגב שלך!”
“למה רק אני?” ענתה נעמה. “הוא גם הבן שלך.”
“הוא כבר לא ילד,” המשיך רועי בכעס. “עוד מעט בן 18, גבר לכל דבר! הגיע הזמן שילך בדרכו. הזהרתי אותך, אבל את בחיים לא הקשבת לי. הייתי עושה ממנו גבר. את לא נתת לי, ועכשיו תראי מה יצא.”
“אתה בכלל מרוצה מהחיים? כבר עשרים שנה אתה גר בדירה שלי, ועדיין אין לך דירה משלך. לא נראה שיש לך שאיפות. עבודה לא רעה, אבל תמיד יש לך טענות! אתה האדם האחרון שהייתי רוצה שיתן לי עצות איך לגדל את מתן.”
“והדירה שקיבלנו כמתנה לחתונה?” ענה רועי. “חשבתי שזו דירה לשנינו יחד. עבדתי כל כך קשה, השקענו בה את הנשמה. ורק עכשיו את באה אלי בטענות? לא העליתי על דעתי שתגידי לי כזאת מילה.”
נעמה נאנחה ויצאה מהחדר. מאז, המתח ביניהם החריף. מתן תמיד צידד באמא וסירב להקשיב לאביו. הוא תמיד היה עסוק בדברים משלו. רועי הבין שהמשפחה כבר לא צריכה אותו.
בסוף שבוע אחד, ארז את כל חפציו ועזב. הסתבר שכל השנים חסך כסף, במחשבה שיקנה לו יום אחד בית קטן בצפון, במקום שקט ליד נחל, בו יוכל להעביר את ימי הזקנה עם נעמה. רועי עבר ליישוב קטן בגליל. תיקון הבית ארך כמה חודשים, ובמהלך הזמן פגש אישה חדשה חווה, אלמנה שגרה בסמוך. שנתיים עברו, והם התחילו לחיות יחד.
ומה עם נעמה ומתן? מאז עזיבתו לא יצרו קשר, אפילו לא התקשרו.
כך החיים מלמדים אותנו לפעמים, כשלא יודעים להעריך אחד את השני, כל אחד הולך לדרכו. האהבה והמשפחה דורשות עבודה והתחשבות, ולא רק קורת גג או מתנות. איזו אחריות יש להורים לא רק לספק, אלא גם ללמד ולהקשיב, כי משפחה בונים יחד ולא לוקחים כמובן מאליו.
