אחרי שהבן שלנו התחתן, הוא כבר לא רוצה לבקר אותנו. עכשיו הוא כל הזמן עם חמותו. היא תמיד צריכה עזרה דחופה אני לא מצליח להבין איך היא הסתדרה עד שהבת שלה התחתנה עם הבן שלנו.
הבן שלנו נשוי כבר מעל שנתיים. ברגע שהתחתנו, הילדים עברו לגור לבד בדירה שקנינו עבור הבן כשסיים את הצבא והתחיל ללמוד באוניברסיטה. מאז שהיה ילד, הבן שלנו תמיד קיבל מאיתנו תמיכה והבנה. עוד לפני שהתחתן, הוא התחיל לגור לבד כי הדירה הייתה קרובה למקום העבודה שלו.
אני לא אגיד שלא אהבתי את כלתי. בזמנו חשבתי שהיא פשוט לא מספיק בוגרת לחיי נישואין למרות שהבן שלנו היה רק בשנתיים יותר מבוגר ממנה. הרבה פעמים היא התנהגה כמו ילדה קטנה, אפילו קצת מפונקת. הבן שלנו כל כך טוב לב, ותהיתי לעיתים איך הוא יסתדר בחיים עם “ילד”.
אחרי שהכרתי אותה ואת אמא שלה, הבנתי מי הן. חמותו של הבן שלי, שהיא בערך בגילי, מתנהגת כמו ילדה. אולי נתקלתם באנשים כאלה מבוגרים שמתנהגים כמו ילדים, חסרי אחריות ובעיקר תלויים בזולת. בזמן החתונה של הבת שלה, היא כבר הייתה גרושה בפעם השישית.
לא היה לי ממש על מה לשוחח איתה, היא חיה בעולם שלה, אבל לפחות לא התערבה בחיינו. הקשר בינינו הסתכם בברכות המנומסות לחתונת הילדים וזהו.
סימני האזהרה הראשונים הופיעו עוד לפני החתונה: כלתי הייתה גוררת את הבן שלנו אל אמא שלה פעם צריך לסדר ברז דולף, פעם להחליף שקע חשמל, ופעם מדף במטבח שנפל. בהתחלה, העפתי עין הרי אין בבית שלה ידיים בונות, אולי צריך עזרה.
אבל עם הזמן, התקלה בבית החמות רק הלכה וגברה. הבן התחיל להתרחק מאיתנו, תמיד מסביר שלא יכול לבוא כי הוא ואשתו צריכים לעזור לאמא שלה. אחר כך התחילו לחגוג את כל החגים אצלה, ואצלנו נותרו אני, אבא שלי וחמותי.
היה חצי עצוב כשהבן הפסיק להגיע לחגים המשפחתיים, אבל זה כבר נהיה אכזרי כאשר הוא התחיל להתעלם מהבקשות שלנו לעזור.
בתקופה ההיא, קנינו מקרר חדש וביקשנו מהבן שיעזור לסחוב אותו. הוא הסכים בהתחלה, אבל אחר כך התקשר ואמר שהוא לא יכול הם אצל אמא של אשתו בגלל שהמכונת כביסה נוזלת. כשאשתי התקשרה אליו, שמעה את הכלה אומרת: “ההורים שלך לא יכלו להזמין מובילים?”. בסוף הוא הגיע, אבל היה עצבני להפליא.
“אני, אבא, לא יכולת להזמין מובילים? עכשיו אני צריך לסחוב לבד!”
הרגשתי שהאומץ נעלם ממני, ותהיתי למה החמות לא הזמינה איש מקצוע? אולי היא חיה בעולם בו אין בעלי מקצוע? הבן הסביר שהיא צריכה עזרה כי כל הזמן רימויים, לוקחים כסף ולא מתקנים.
באותו רגע אבא שלי כבר לא התאפק ואמר, אולי החמות לא מבינה בתחום החשמל, אבל היא יודעת טוב “לרעות כבשה” מרוב שהיא טובה בלהוביל את מי שמתאים לה. הבן שלנו נפגע מהאמירה ויצא מהבית. אני לא התערבתי, ובאמת חשבתי שאבא צודק בני המשפחה החדשים רק מעמיסים על הבן שלי, הוא מסדר להם אינסטלציה ומכשירי חשמל, ולנו כבר שכח איך להגיע, וכבר אין לו זמן.
אחרי המריבה הזו, הבן לא דיבר עם אביו שבועיים. גם אבא שלי מסרב להיות הראשון שמפייס. ואני מרגישה קרועה בין הפטיש לסדן. ברור שאבא שלי צודק, אבל אולי היה אפשר להגיד את הדברים לבן שלי בצורה יותר עדינה. עכשיו הבן כועס ואין לו חשק לראות אותנו, ואני לא מוכנה להפסיד אותו בגלל שטות כזו.
אבא סירב לפנות לבן, והבן מצידו אומר שלא ידבר עם אביו עד שזה יתנצל. ובסיפור הזה רק החמות מרוצה!
אני לומד מפה כמה חשוב לשמור על קשר פתוח עם הבן והמשפחה, ושהדרך בה אומרים את הדברים חשובה לא פחות מהדברים עצמם.
