החבר לשעבר שלי הסתיר אותי מהחברים שלו כי לטענתו “אני לא הייתה בְּרָמָה שלו”

יומן אישי, 7 ביוני
לפעמים אני שואלת את עצמי למה נשארתי כל כך הרבה זמן בזוגיות הזאת, אפילו מההתחלה ידעתי את האמת: יונתן הסתיר אותי מהחברים שלו כי לטענתו “אני לא באה מרקע שמתאים לו”.
יונתן, שגדל במשפחה אמידה בהרצליה אבא שלו בעל חברת נדל”ן ומוכר בעיר, אמא שלו עקרת בית, בית גדול עם בריכה, טס לחו”ל כל שנה, וכל מה שהוא צריך בכף ידו.
אני, לעומתו, גרה עם אמא שלי בשכונת יד אליהו בתל אביב, עובדת כקופאית בסופר ומנסה לעזור בבית כמה שיותר.
הכרנו במקרה, בבית קפה קטן בקרן הרחובות דיזנגוף ובן-יהודה.
נכנסתי לקחת קפה לפני המשמרת, הוא היה בשולחן עם חבר.
יום אחרי זה התחיל לשלוח לי הודעות, התקשר, הציע שניפגש.
בהתחלה היה בזה משהו מיוחד, אבל תמיד היה רעד קל בלב.
מעולם לא לקח אותי למקומות שהוא מבלה בהם עם המעגל שלו.
תמיד זה היה מסעדות בשכונות אחרות, או מקומות שקטים בלי סיכוי לפגוש מישהו מוכר.
אם הלכנו בטיילת וראינו מישהו שהוא מכיר, הוא מיד עזב לי את היד ולחש: “בואי נלך מכאן”.
שאלתי אותו למה, והוא תמיד ענה: “החברים שלי מאוד ביקורתיים, לא רוצה רכילויות”.
כהרגלי שתקתי, ובלעתי.
רק כשהזמין אותי למסיבה, הכול באמת התפוצץ לי בפנים.
התלבשתי יפה, קניתי שמלה חדשה פשוטה, אבל אלגנטית והשקעתי בעצמי.
ברגע שנכנסנו אמר לי בלחש: “חכי כאן על הבר, אני הולך להגיד שלום לכמה אנשים”.
עשרים דקות, ארבעים דקות רואה אותו מרחוק, צוחק, מתחבק, מצטלם.
לא מעלה על דעתי להציג אותי.
כשניסיתי להתקרב, שם את היד בין שנינו ולחש: “תמתיני רגע בחוץ”.
בחוץ הסביר ש”יש פה אנשים חשובים, לא רוצה אי נעימויות”.
עם הזמן התחיל להוריד תגובות שצרבו כמו מלח.
אמר שאני מדברת “פשוט מדי”, שכדאי לי לשנות סגנון לבוש, שבחיים הוא לא יצלם איתי תמונה לסטורי כי “המשפחה לא בעד להיחשף”.
מעולם לא ביקרתי בבית שלו, ולא הכרתי את ההורים שלו.
כל פעם שהזמנתי אותו לארועים אצלנו, יום ההולדת של אמא שלי למשל, תמיד היו לו תירוצים משמרת, אוטו במוסך, עייף.
לעומת זאת, כשאצלו היה משהו, פתאום הוא נעלם לכל הסוף שבוע.
יום אחד אספתי אומץ ושאלתי: “יונתן, אתה מתבייש בי?”.
שתק כמה שניות, ואז אמר: “לא בושה…
פשוט עולמות שונים.
את מקסימה, אבל החברים שלי בעולם אחר.
לא רוצה להישפט”.
המשפט הזה שבר בי משהו.
שאלתי: “ואתה, מותר לך לשפוט אותי?”.
הוא הרים כתפיים.
התחתית היתה כשראיתי בפייסבוק שלו תמונה עם עמיתתו לעבודה הבת של עורך דין מאוד מוכר ברמת אביב.
מסעדות יוקרה, אירועים נוצצים, חיוכים, והיא מתויגת בכל מקום.
איתה הוא הצטלם בגאווה, עליי לא דיבר מילה.
כשהתעמתתי איתו, אמר שהיא “רק ידידה”.
רבנו.
אמרתי לו, לא אהיה הסוד שלך.
הוא הגיב: “אם זה לא טוב לך, בואי נפרד”.
נפרדנו שם.
הלכתי ברגל הביתה, כמה רחובות בתל אביב, ובכיתי.
שבוע אחרי היה כבר זוגי איתה בפומבי.
אני המשכתי לקום מוקדם לסופר, ומצאתי את עצמי רואה שוב ושוב את התמונות שלו בבגדים יקרים, חופשות, מסעדות.
מעולם לא התנצל, אף פעם לא הודה שכאב לי.
היום אני יודעת שנה שלמה הייתי הבחורה שאף אחד לא אמור לראות.
זו שקיימת רק מאחורי דלת סגורה, לא ראויה לתמונה משותפת.
זה לא דבר שנמחק מהר, ואני עדיין עובדת עליו.
אבל מבטיחה לעצמי לא לתת לזה לקרות שוב.