רק אחרי החתונה, יהב בתי החלה להתנהג לא יפה כלפי איילת, אמא החורגת שלה. זה קרה כי חמותה לא השתתפה כלכלית בארגון החתונה. הנחמה היחידה הייתה שלא היו חייבים לגור יחד, כי הוריה של יהב העניקו לזוג הצעיר דירת שלושה חדרים בתל אביב. לעומת זאת, אמא של נדב הביאה להם רק סט סירים פשוט ורגיל. מעבר לכך, היא אפילו לא הגיעה לאירוע צביעת הבית, בטענה שהיא חולה. יהב הרגישה הקלה בסתר ליבה על כך.
החיים הזוגיים שלהם המשיכו בשקט עד שאיילת חלתה ולא יכלה להישאר יותר לבדה במושב. למרות שיהב בכלל לא רצתה את חמותה בביתם, לא נותרה ברירה אחרת. איילת ניסתה לעזור בעבודות הבית, מה שרק העצבן את יהב עוד יותר. היא העירה על כל דבר שחמותה עשתה. היה ברור שאיילת לא מרגישה בנוח. כשמצבה השתפר מעט, היא החליטה לחזור לביתה. יהב קיוותה שהחיים יחזרו לשגרה, אבל אז קרתה טרגדיה נדב חלה, ולמרבה הצער, לא שרד.
הימים הפכו קשים במיוחד ליהב, ואחריהם גילתה שהיא בהיריון. בתקופה הקשה הזו, קיבלה תמיכה אדירה מאיילת. אובדן בנה היחיד היה כואב מנשוא לאיילת, אך היא נשארה קרובה ליהב וסייעה לה בכל דבר שיכלה. היא עודדה את יהב ואמרה לה שהחיים חייבים להימשך, שאסור לה לאבד תקווה. יהב הרגישה אבודה וחסרת ביטחון לגבי גידול הילד לבד, אבל בזכות התמיכה של חמותה הדברים לא נראו כל כך קשים. אט אט, המצב השתפר, ושנה אחרי כן נולדה בת נהדרת.
כעבור שנה, יהב פגשה גבר נהדר. גם אז לא שכחה את חמותה, והרבתה לבקר אותה יחד עם הבת שלה.
