יומן,
ההורים שלי, יצחק ונעמה, לא קיבלו בשום אופן את הבחירה שלי בנוגע לבת הזוג, ואפילו לקחו את זה צעד קדימה פשוט זרקו אותי מהבית. למרות זאת, עמדתי על שלי ונשארתי נאמן לדרכי. הכרתי את יפעת באוניברסיטת תל אביב והתאהבתי בה עמוקות. כל הבעיה התחילה כי יפעת באה ממשפחה רגילה, בעוד שההורים שלי קיוו שאבחר מישהי מהחברה הגבוהה, לפי כל המסורות שלהם.
כשההורים שלי גילו על הקשר עם יפעת, הם הגיבו בקיצוניות, אפילו הגיעו למגע פיזי איתה, בניסיון להרחיק אותה ממני. כשהבנתי שיפעת סובלת, החלטתי לספר לאמא שלי מה באמת קרה. זה התפתח לריב קולי, שבסופו אמא גירשה את אבא מהבית כי לא עמד לידה.
בלי יותר מדי ברירות, עברתי לגור אצל יפעת. החלטנו שאנחנו ביחד ומיד התחתנו ברבנות. לא היה קל בכלל; עברנו תקופה לא פשוטה, אבל אמא של יפעת ודודה שלה עזרו לנו. השגנו עבודות קבועות, שכרנו דירה ברמת גן ובסוף הצלחנו להקים עסק עצמאי מוצלח.
למרות כל ההישגים, ההורים שלי נשארו רחוקים, אפילו לא באו לברית של הילדים שלנו. עם הזמן, הקשר שלנו עם המשפחה של יפעת רק התחזק, קיבלנו עזרה מהם כדי לקנות דירה משלנו בפתח תקווה. בסופו של דבר גם המשפחות של שנינו החלו להתקרב, הגיעו לבקר ואפילו חזרה אלינו אווירה נעימה.
אבל, בדיוק כשהכל נראה בסדר, אירע מקרה לא פשוט עם חמותי. יום אחד, חזרנו הביתה מהעבודה ומצאנו את אליאור הקטן בוכה בפינה; סבתא שלו הרימה עליו יד כי לא רצה לאכול. ביקשתי מאמא שלי לא להרים יד על הילדים, בהתחלה היא הקשיבה, אבל למחרת הכל חזר, ויפעת התערבה. יפעת כבר לא הייתה הילדה השקטה שהייתה פעם. היא קמה על רגליה מול חמותה, אמרה לה בצורה חדה שאסור לה להרים יד עליהם ואם תעז שוב היא תשלם על זה ביוקר.
בהמשך אותו ערב, כשחזרתי עם אבא שלי הביתה, אמא שלי התחילה להתלונן על יפעת והציגה שטף כחול על זרועה, כאילו יפעת הזיקה לה. אבל אז, אליאור בא וסיפר את האמת. באותו רגע הבנו את כל התמונה, ואבא שלי שרק רצה איחוד משפחתי אחרי כל השנים שהתנתקנו בגלל מעשי אשתו לא היה מוכן שהכל יחזור להתחלה. אמא בסוף הפנימה את מקומה, והיחסים התאזנו.
בסופו של דבר למדתי שיעור לחיים אסור לתת למסורת או לחץ מהמשפחה להרוס אהבה אמיתית, ותמיד חייבים לעמוד לצד בת הזוג והילדים, גם כשזה קשה. שום דבר לא שווה את אובדן שוב האמון והאהבה בבית שלך.
