הדבר הכי כואב שקרה לי בשנת 2025 היה לגלות שבעלי בוגד בי ושהאח שלי, בן הדוד שלי ואבא שלי ידעו על זה כל הזמן.
היינו נשואים אחת עשרה שנה. האישה שבעלי ניהל איתה רומן עבדה כמזכירה בחברת ההיי-טק שבה האח שלי עובד. הכל התחיל אחרי שהוא, דווקא הוא, הכיר ביניהם. שום דבר לא היה מקרי. הם התחילו להיפגש לעבודה, בישיבות צוות, באירועים עסקיים ואפילו בערבים חברתיים שבהם בעלי השתתף. גם בן הדוד שלי נתקל בהם בכל אותם מעגלים. כולם הכירו, כולם ראו, והכל היה בגלויחוץ ממני.
חודשים ארוכים בעלי המשיך להתנהג בבית כאילו הכל כרגיל. אני המשכתי ללכת לארוחות שישי, לבר מצוות של המשפחה, לדבר עם האח שלי, עם בן הדוד שלי, לשבת סביב אותו שולחן עם אבא שליואף אחד מהם אפילו לא רמז לי שמשהו קורה מאחורי הגב שלי. אף אחד לא ניסה להזהיר אותי, או אפילו לרכך את הנפילה.
כשהאמת התפוצצה, זה היה באוקטובר. ראשית עמדתי מול בעלי, שבקושי הסתכל לי בעיניים כשהודה. ואז ירד לי האסימון שההשפלה עוד עמוקה יותרהאח שלי, ידעת? שאלתי אותו ישירות. כן, הוא ענה. ממתי? כבר כמה חודשים, ענה בשקט. ולמה שתקת? “זה לא ענייני, זה עניין בין בני זוג,” הוא מלמל, “בינינו, גברים לא מתערבים בדברים כאלה.”
לא ויתרתיצלצלתי לבן הדוד שלי. וגם הוא, כצפוי, כבר ידע. הוא סיפר שראה מסרונים, הבחין בהתנהגות מוזרה, אבל פחד להסתבך, “זה לא המקום שלי להתערב בזוגיות של אחרים,” טען.
לבסוף ניגשתי לאבא. גם הוא ידע. ממתי? הרבה זמן, הוא הודה. אז למה? “אני לא רוצה ריבים,” ענה, “דברים כאלה פותרים בין בעל ואישה, אני לא נכנס.” ושלושתם בעצם אמרו את אותו הדבר. כאילו כולם קראו באותו תסריט.
מיד עזבתי את הדירה. הבית הוצא למכירה. לא עשיתי סצנות, לא היה צעקות ברחוב, כי אני לא אתבזה בשביל אף אחד. אותה אישה ממשיכה לעבוד בחברה של האח שלי, ואם דירוגים משפחתיים השתנוהם לא נתנו לי להרגיש בכך. שבתות, חגי תשריהם עוד חוגגים יחד.
בחנוכה ואחר כך בסילבסטר אימא התקשרה, הזמינה אותי לארוחת חג, שם היו כולםאבא, האח, בן הדוד. סירבתי. אמרתי לה שאני לא מסוגלת לשבת לשולחן אחד עם מי שידע ובחר לשתוק. הם חגגו יחד. אני לא השתתפתי. מאז אוקטובר לא דיברתי עם אף אחד מהם. ולא נראה שאוכל באמת לסלוח.
